הפעם האחרונה שבה פסעתי בשערי אוניברסיטת תל אביב הייתה אי שם בשלהי שנות ה-90. הייתי אז סטודנט צעיר ומתלהב לקולנוע, מאלה שנהנים לגלגל על שפתותיהם את שלוש המילים "לארס פון טרייר" בקול רווי פאתוס כשהם לבושים בחולצת גולף ולהרגיש אינטלקטואלים. לקח שנה אחת כדי להבין שלא ייצא ממני שום דבר שקרוב לבמאי הדני המהולל, ובכלל - שאני פשוט לא טיפוס של האקדמיה. נטשתי ולא שבתי עוד אל אולמות ההרצאות.
זה היה מזמן. רק תחושה ממשית אחת נותרה בי והיא קשורה לעשרות המטרים של הרחבה המובילה משפת הכביש של רחוב יצחק לבנון לקמפוס: נזכרתי כמה חם שם, בנקודה הספציפית הזאת על פני כדור הארץ. למעשה, יש שני אירועים ברחבי הגלובוס שאני יכול לקבוע שבהם, להוציא ימים גשומים, השמש תמיד תקפח על פניך עד לרמת העינוי: הלוויות ופסיעה לתוך אוניברסיטת תל אביב. עם התחושה הזאת צעדתי, כמעט רבע יובל אחרי הפעם האחרונה, לקומפלקס החיצוני שמשמאל לשער הראשי.
הימים ימי סוף אוגוסט. מזג האוויר: חם, כמה מפתיע. המטרה שלשמה באתי היא מקום בשם "חנות ההמבורגר הקטנה", שנחבאת אל הכלים בשדרה פצפונת מאחורי הסניף הגדול של ג'פניקה. הסיבה שהגעתי לשם הייתה אגבית בקטע מעליב - פשוט חיפשתי ברחבי תל אביב המבורגר מומלץ במקום עם חניה. האוניברסיטה ברמת אביב, מהמקומות הבודדים בעיר שלפחות בתקופה זאת של השנה מרווחים יחסית, נשמעה לי הגיונית למטרה הזאת.
רגע, כזה לא ראינו בתפריט. בעצם, גם הם אומרים שזה לא קיים
"חנות ההמבורגר הקטנה" נפתחה לפני כחמש שנים ברחוב דיזנגוף וזמן קצר לאחר מכן התרחבה לסניף הנוסף מעבר לירקון. היא נקראה "The Little Burger Shop" ועד היום ממותגת בעיקר תחת השם הזה, אפילו בעברית ("דה ליטל ברגר שופ"), אבל באופן מפתיע ולא אופייני צלחה היטב גם את התרגום של התרגום לעברית מקורית. יש קונוטציה מאוד רומנטית לשם כמו "חנות ההמבורגר הקטנה", עד כדי כך שאפילו דמיינתי דוכן קטן בצבעי פיפטיז עזים, שבמרכזו נערה חייכנית עם כובע ורוד שואלת אותי "ומה שלומך היום, מר רוזנטל" ומנסה למכור לי פרח שאשים על דש המקטורן.
ובכן, המציאות לא יכלה להיות רחוקה יותר: שני חבר'ה צעירים פשוט עמדו במרכזו של מקום שנראה כמו עוד מזללת המבורגר, חביבה אבל לא מאוד מיוחדת ולי אין מקטורן. היה ריק יחסית ואני תוהה מה יקרה פה באוקטובר, כשהקמפוס יתמלא. מניח שהזמנת המבורגר תיקח הרבה, הרבה יותר זמן.
מבט חטוף בתפריט העלה ממצא מדאיג - כל ההמבורגרים המוצעים הם במשקל 200 גרם. זו לכשעצמה נקודת פתיחה לא טובה עבור איש גדול ורעב, אבל החלטתי לא לתת לפרט הזה לטרוד את מנוחתי. הזמנתי את ארוחת הבלומנטל (72 שקלים), גם כי השם של המתכון הזה מתחרז עם שם המשפחה שלי וגם משום שהתרכובת שלו - נתחי קצבים וחלקים מובחרים - נשמעה לי כמו משהו ששווה לנסות. הארוחה הזאת כוללת שתייה ומנת צ'יפס עם אפשרויות שונות לתיבול. אני בחרתי את הקייג'ון, אבקה המורכבת מפפריקה, חרדל וטימין, אבל יש גם אופציות אחרות. זו, נאמר לי, היא הטובה ביותר.
על ההמבורגר הרכבתי גבינה (ללא תוספת תשלום), ביצת עין הפוכה (4 שקלים) ועל כל זה שיבצתי גם בייקון טלה (13 שקלים, ולעזאזל המושג הזה "בייקון טלה". בייקון זה חזיר. למה אין לכם, למה?). בסך הכול יצא לי 89 שקלים. יקר? לא יודע, האמת שכבר איבדתי קנה מידה, היום הכול יקר.
לעצם העניין: ההמבורגר היה טוב פלוס פלוס. ניכר שנתח הקצבים המובחר הוא אכן נתח קצבים מובחר, הקציצה דחוסה אבל לא יותר מדי, התיבול וההמלחה מרגישים נכונים, מידת העשייה מדויקת. הלחמניה מאוד גנרית, לא לפה ולא לשם, סתמית לחלוטין. הפורמט של ביצת העין היה טעות שלי בבחירה, הרגשתי שהיא לא תורמת יותר מדי. מלכלכת ככל שתהיה, ביצת עין רגילה ונוזלית על המבורגר היא החיים עצמם, אבל התפתיתי להיות סטרילי. בייקון טלה הוא, כאמור, לא הדבר האמיתי. מנת הצ'יפס הייתה שיחוק, גם מבחינת הגודל וגם בזכות אבקת הקייג'ון ששדרגה אותו. הצ'יפס הזה הוא כוכב גדול בארוחה.
ההפתעה הגדולה הייתה מידת השובע שלי. חששתי שהמבורגר של 200 גרם לא יספק את מבוקשי, אבל המנה הוכיחה את עצמה מהבחינה הזאת. בסך הכול הרושם שהותירה "חנות ההמבורגר הקטנה" היה חיובי. לא הייתי אומר שמדובר בהמבורגר הכי מושלם עלי אדמות, אבל הוא בהחלט טעים, איכותי ומוקפד ויחד עם הצ'יפס מייצר חוויה ששווה לעבור בפעם השנייה והשלישית. הייתי שמח אם לא היה כל כך חם, אבל על זה אין להם, לצערי, שליטה, זה בא בילט אין עם המתחם.
"חנות ההמבורגר הקטנה" - יצחק לבנון 64 תל אביב