כל אדם נקלע בשלב מסוים בחייו לצומת הדרכים שכולל את שני חלקי המשפט המאוסים "מה, לא...?" ו"אתה חייב". זה נכון לגבי סרטים ("מה, לא ראית את פורסט גאמפ? אתה חייב"), לגבי ערים בעולם ("מה, לא היית בפריז?" וההמשך ידוע) וכמובן - לגבי אוכל בכלל ושווארמה בפרט.
אחד מאותם מקומות ה"אתה חייב" הוא שווארמיית שאולי בחדרה. לא אחת שמעתי את השם הזה בשנה האחרונה, ולבושתי לא סיפרתי לאותם אנשים שהמליצו לי עליה, שהפעם האחרונה בה ביקרתי בעיר הייתה בעצירת ביניים בדרך למילואים אי שם בסוף שנות ה-90. לא שיש לי משהו נגד חדרה, אבל היי - אפילו קבוצת הכדורגל שלה משחקת בנתניה. כך או אחרת, האחרון שהמליץ לי על שאולי השווה אותה, לא פחות, לשווארמיות של חיפה. כשזה הסטנדרט שמציבים בפניך - אתה חייב לבדוק.
לקח זמן, אבל בסוף אזרתי אומץ והגעתי באחד מאותם ימים גשומים נדירים של תחילת נובמבר. חניה אין על הצומת של רחוב דוד שמעוני וכביש 4, אבל גבעתיימים הם לא אנשים שמפחדים ממחסור בחניות. אז העמדתי את האוטו באחד הרחובות הצדדיים וצעדתי בעליצות מרובה לעבר כיבוש היעד וסימון וי ענק - "מה, לא? אתה חייב" אחד פחות ברשימה.
השעה הייתה קצת לפני 12:00 בצהריים. המקום נראה כמעט שומם. תהיתי אם השעה מוקדמת מדי, או שמא שאולי פשוט איבד מיוקרתו. תוך דקות ספורות, אם לא שניות, הגיעו נחילים של לקוחות. שפר מזלי להיות ראשון בתור, ולו משום שכל אדם נורמלי אוכל צהריים בשעה נורמלית ואצלי קולטני הרעב עובדים בשמונה וחצי בבוקר.
גלגל העגל הרשים אותי בגודלו. יש לי תאוריה, לא בלתי מבוססת, לפיה מקומות עם גלגלים גדולים הם מקומות שבטוחים בעצמם. אם תסתובבו בגוש דן, תזכו לראות לא מעט שווארמיות עם גלגלים "קצובים", כאלה שניכר שעמדו שם יומיים ושלושה ומלכתחילה לא היו גדולים מדי. לא זה המקרה ב"שאולי". שם הגלגל נדיב, ולמרבה השמחה לא רק הוא.
נאמן לדוקטרינת "הודו זה לא שווארמה אמיתית" התלבטתי בין פיתה ללאפה עגל. לבסוף הזמנתי פיתה (42 שקל) עם שתייה (10 שקלים) וצ'יפס בצד. האמת, התכוונתי לשים את הצ'יפס בתוך הפיתה, אבל הבחור החייכן שקילף את שכבות הבשר העדיף להעניק כמות חביבה בנפרד, עוד מהלך של בתי עסק בטוחים בעצמם ובעיקר כאלה שמעדיפים נדיבות על פני קמצנות.
כאן מגיע השלב המפחיד - הביס הראשון, זה שמגלם את הפער בין המיתוס למציאות, שטומן בחובו את האפשרות שמה שמכרו לך הוא לא בדיוק מה שחשבת שיהיה. אתה מתחיל כבר ליצור לעצמך סרטים בראש - מה לעזאזל חשבתם כששלחתם אותי לכאן, למה בכלל הגעתי ועוד בגשם, לאן הולכים הברווזים כשהאגם קפוא. דברים כאלה.
פרסום ראשון: הציפייה לא הכזיבה, מכל בחינה אפשרית. הפיתה טרייה ומפוצצת, הבשר משובח, התיבול נכון, עם חרפרפות דקיקה ומידתית, לא כזאת שמשתלטת על הטעם. שווארמה לעילא ולעילא, לתפארת מדינת ישראל וכביש 4. אם בהתחלה עוד הייתה בי חרטה על כך שהלכתי על פיתה, היא התפוגגה בסיום. זו הייתה מנה גדושה ומפנקת שאולי הותירה טעם של עוד, אבל כמעט לא השאירה מקום לעוד.
החוויה בשאולי הייתה כמעט מושלמת. המחיר סביר מאוד, הכמות עצומה והאיכות גבוהה. במדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות) המקום הנפלא הזה מקבל את הציון 9. אם חוזרים לנקודת המוצא, ההשוואה לשווארמות של חיפה, הוא ממוקם בצמרת הגבוהה ומאבד חצי נקודה רק משום שהוא מעט יותר יקר מהן. ואם משווים לאזור תל אביב, 42 שקל, במיוחד למנה כזאת, לא תמצאו.
שאולי אקספרס - דוד שמעוני 51 חדרה