בין קובה סלק לקארי פאננג: איך זה מרגיש כשמבשלים במיוחד עבורכם? בדקנו

כמה פעמים ביום אתם חושבים על אוכל?

על פי מחקר שערך חוקר ההתנהגות האמריקאי, פרופ' בריאן וונסינק, שהקדיש את חייו לחקר מזון והרגלי אכילה, האדם הממוצע חושב על אוכל לא פחות מ-200 פעמים בכל יום, כשב-90 אחוזים מהמקרים הוא כלל לא מודע לכך.

בניגוד לאדם הממוצע, אני חושב על אוכל יותר מ-200 פעמים ביום. הרבה יותר; למעשה, אוכל נמצא אצלי במחשבות מהרגע שאני מתעורר בבוקר ועד לרגע שאני הולך לישון, ולפעמים אפילו בין לבין. הדבר הראשון שעובר לי בראש כשאני פוקח עיניים הוא מה אזמין לארוחת צהריים כשאהיה במשרד, וכשאני חוזר הביתה בשעות אחר הצהריים, המחשבות כבר עוסקות בארוחת הערב.

אלא שאוכל, ובעיקר אוכל טעים, דורש לא מעט הכנות ועבודה, ולא תמיד נותר כוח (ו/או רצון) לעמוד ולבשל אחרי יום עבודה מתיש. וזו גם הסיבה העיקרית שכשחברי למערכת זוהר הציע לי לנסות את השירות של יאמי הסכמתי מיד. "מה דעתך לבחון כמה מנות מאתר יאמי?", שאל אותי זוהר, תוך שהוא מפנה אותי ליאמי - אתר שמחבר בין אנשים שאוהבים לבשל ורוצים לעסוק בזה, לבין אנשים כמוני, שרוצים למלא את המקרר באוכל טעים שמספיק למספר ימים, מבלי לעמוד שעות ארוכות במטבח.

אוכל טעים, עד הבית מבלי שאצטרך לעמוד דקה במטבח? כמובן שהסכמתי.

כמה דקות אחר כך כבר הייתי באתר של יאמי, שם גיליתי מבחר עצום - מטבחים מכל העולם, עשרות סוגים שונים של אוכל ישראלי וים תיכוני, אופציות צמחוניות וטבעוניות ומה לא. זה לא היה פשוט, אבל בסופו של דבר בחרתי בשני מטבחים שנראו מעניינים במיוחד - המטבח התאילנדי של תאי צ'ו והמטבח הישראלי "בלבוסטה".

המטבח התאילנדי הוא אחד המטבחים המועדפים עליי ואין כמעט מסעדה תאילנדית בישראל שלא פקדתי, אבל עדיין לא יצא לי לפגוש מטבח תאילנדי אותנטי כמו המטבח של צ'ו, שעלתה ארצה מתאילנד לפני כשנתיים.

הזמנתי גיוזה עוף, פאד וון סן עם עוף, פרייד רייס עם עוף, קארי פאננג וסלט סום טאם. לא רק שהמנות היו נאמנות למקור וטעימות במיוחד, הן גם היו גדולות מאוד. טל בת זוגי ואני אכלנו אותן במשך שלושה ימים, כשכל ארוחה הייתה טובה יותר מהקודמת. כן, גם אחרי שלושה ימים.

הגיוזה הייתה נפלאה; הבצק לא נפגע במשלוח, המילוי היה מתובל נהדר והטוויסט של פירורי הלחם שמעל עשו את העבודה. גם הדים סאם עוף היו הצלחה גדולה; הטעמים היו מתקתקים והחזירו אותנו עד לירח הדבש בהונג קונג, שם טעמנו לראשונה דים סאם אותנטי באמת.

גם המנות העיקריות - הפאד וון סן (טעמים מתקתקים עם ניחוחות של סלרי), הקארי פאננג (מאוזן להפליא - חמצמץ, חרפרף, מתקתק, מושלם) והפרייד רייס עם עוף (מנת האורז המטוגן הטובה ביותר שאכלתי עד היום) היו נהדרות ובהחלט נזמין אותן שוב.

"בלבוסטה", המטבח של דר פיקרסקי הוא מטבח ביתי מקומי קלאסי עם טוויסטים עכשוויים וכולל גם אפשרויות לטבעונים וקטוגנים.

מ"בלבוסטה" הזמנו קובה בשר עם רוטב סלק, קציצות בקר ברוטב אדום לצד אורז ומיקס ממולאים שכלל בצל ממולא ועלי גפן. גם כאן, בדומה למטבח של צ'ו, כל המנות היו נפלאות - הבצק של הקובה היה עשוי נהדר וכך גם המילוי שתובל בצורה נכונה. הרוטב החמצמץ השלים חוויה נהדרת. גם הקציצות שהגיעו עם רוטב אדום עשיר היו טובות מאוד.

אבל מעל כולן בלטה המנה של הממולאים - הם היו נהדרים, ריחניים, מתובלים לעילא ולעילא. הבצל השתדך בצורה מושלמת לבשר שמילא אותו בעוד שעלי הגפן הטעימים שבושלו בצורה מדויקת להפליא היו פריכים במיוחד.

גם כאן, כמו במקרה של צ'ו, המנות היו גדולות מאוד והספיקו לשנינו לשלושה ימים של ארוחות טעימות.

טעם של עוד

זו אמנם הייתה ההזמנה הראשונה שלי מאתר יאמי, אך בהחלט לא האחרונה. האוכל המעולה שנותר טרי גם אחרי שלושה ימים, הכמויות הגדולות שהספיקו לכמה ימים, הנוחות והשקט הנפשי שמקנה מקרר עמוס באוכל היו מעל ומעבר וסיפקו חוויה מקיפה וטעימה, שבהחלט השאירה טעם של עוד.