דרינק בין מלחמה לחורף: אם שותים לא שוכחים

הנה הלבטים שפקדו אותנו לפני צילומי הפרק החדש של סנהדרינק, כפי שבו לידי ביטוי בדברי הפתיחה למשדר:

"הפעם האחרונה שבה נפגשנו כאן הייתה כמה ימים לפני חג הסוכות. בסך הכל לפני פחות מארבעה חודשים - ולמעשה, בחיים אחרים.

מאז לא צילמנו אף פרק חדש: המחשבה על מושב הליצים שלנו מתנהל במקביל ללחימה, הייתה בהתחלה בלתי נסבלת, לא מתקבלת על הדעת.

אבל אז התחלנו לראות אותם: את מי ששרדו ופונו מבתיהם בדרום, את החיילים שיצאו להתרעננות, אפילו את מי שידעו שכול ומחפשים מעט נחמה במקום שבו אפשר לפגוש חברים, לשתות משהו שיערפל מעט את החושים ויפתח את הלב הכואב, מקום שבו אפשר לצחוק, מקום שבו אפשר לבכות, מקום שבו אפשר להיזכר ואפשר לנסות לשכוח, מקום לדאגה, מקום לנחמה - ואז ידענו: ככה בדיוק אנחנו רוצים את הבר שלנו.

אז לכן, מתוך הכאב, למרות הכאב ואולי גם בגללו, הבר שלנו נפתח מחדש ומזמין אתכם להתיישב מול המסך, למזוג את הדרינק האהוב עליכם ולשתות לחיי התקווה שעוד נדע ימים יפים מאלה".

אם התחברתם, אתם מוזמנים להצטרף לאולפן עם טל חוטינר, ריי ווייט, ניר קיפניס, יאיר גת, טליה לוין - והאורח הנפלא שלנו: יובל (ג'וב) הרגיל, האיש שמאוחרי מזקקת יוליוס בקיבוץ חניתה, שעומדת סגורה כבר שלושה וחצי חודשים.

לעומת זאת, אם אתם מעדיפים לצרוך את המציאות שלכם סאחים, זה בסדר גמור, מבחינתנו אפשר להיפגש גם רק בדרינק שבא אחרי המלחמה. בינתיים אנחנו כאן רק בשביל להציע אלטרנטיבה לא שפויה למציאות שהיא שפויה עוד פחות...