מצד אחד משמים, מצד שני מפחיד. אין הרבה מילים שמכילות ניגודיות כזאת כמו "מחקר". זו מילה שלא אמורה לגרום לכם להקליק, אבל הכותרת שמגיעה אחריה כן - במיוחד כשזה קשור לבשר.
כל כך הרבה מאמרים פורסמו על צריכת בשר והשלכותיה, על המחלות הזיהומיות והסכנות הפוטנציאליות עם כותרות בסגנון "מחקר: בשר אדום יהרוג אתכם בתוך עשרים שנה, אולי אפילו בעוד שבוע. בעצם, פלא שאתם עדיין חיים, בית גידול למיקרובים שכמוכם".
למה להאמין? לכל המחקרים ואולי, בעצם, לאף לא אחד מהם. דבר אחד בטוח: עם או בלי ניתוחים מדעיים, קיים סיכוי גבוה ביותר לכך שהבשר שאתם אוכלים שורץ חיידקים, בקטריות וכל מיני אלמנטים מזוהמים. רק תחשבו מה אתם יודעים או גרוע מכך - לא יודעים - מהרגע שהחיה מושבחת, שלא לומר נולדת, ועד שהיא מגיעה לצלחת שלכם. מה כבר יכול להשתבש באין ספור התחנות שעובר בשר בקר שמוטס לפה מארגנטינה?
לאחר דחיות רבות בגלל גל הגשמים הכבד של פברואר, סופסוף הצלחתי להגיע לחוות וקסמן שבמושב עופר היפהפה, למרגלות הכרמל.
החווה, שמתמחה בייצור בשר עצמאי ובמכירתו לצרכן ללא מתווכים, הוקמה בשנות ה-60 על ידי שרה ושאולי וקסמן, וכיום מנוהלת על ידי בניהם בז וארם. מדובר בכמה דונמים שבהם גדלים עגלים באופן חופשי, הבשר עובר יישון יבש במשך עשרה ימים, ואז קיצוב, אריזה ומכירה. אחת לחודש מתקיימת במקום מכירה של בשר טרי "מהאף עד הזנב" בערכות שונות, שאותן ניתן להזמין באתר, כשהמשלוחים מסופקים לכל הארץ לפי אזורי חלוקה, בימים ספציפיים.
מאחר שבאתי ל"ארוחת טעימות" יחד עם עוד כמה עשרות קונים פוטנציאליים שהגיעו בעיקר מפה לאוזן, ציפיתי תחילה לאחת מחוויות המעשנה שבהן יושבים במשך מספר שעות ונהנים מהגשה בלתי פוסקת של בשר בשלבים, אבל מראש הובהר לי שזה לא הקייס וחשוב שתדעו זאת גם אתם, למקרה שתגיעו בעצמכם.
האירוע העיקרי פה אינו הבילוי וחווית ההסעדה, אלא הצגת הפרקטיקות של החווה, טעימות ותחושת האיכות של הבשר. האירוח עצמו מאוד גנרי - הגעה לחווה, הסבר לא מאוד ארוך במרעה על רקע העגלים המסתובבים באופן חופשי ואז טעימות של בשרים שונים בשיטת אכול כפי יכולתך על גבי צלחות חד-פעמיות. טעמו ואיכותו של הבשר הם גולת הכותרת, ולכך עוד נגיע.
הפרזנטציה הועברה על ידי סלבה ברגר, ד"ר למדעי הרפואה ומרצה למחלות קטוגניות, שבין יתר עיסוקיו בתחום החל לעבוד עם בז וארם בחווה, שינוי כיוון מפתיע שלעולם אעריך.
כאן אני חייב לשים *כוכבית* אישית ולספר שהחלק הזה לא היה קל. מעולם לא התביישתי בהיותי צרכן בשר ואיני חש צורך להתנצל על כך גם כעת, אבל לא פשוט להסתכל בעיניים של האוכל שלך, אפילו אם הוא כרגע שמח, טוב לב, יפה, בריא ומגודל בתנאים אופטימליים (והם באמת אופטימליים).
נזכרתי באותו רגע מפורסם שבו השף ג'יימי אוליבר שחט כבשה בתוכניתו לעיני הצופים ההמומים. אנחנו, צרכני הבשר, רגילים לכך שהקציצה המוגשת לנו יושבת בצלחת. אין לנו עניין לחשוב שהיא הייתה בעברה חלק מבעל חיים, גבול שאוליבר ניסה, והצליח, למחות.
הידיעה שלחיות הללו נותרו מספר חודשים לחיות גרמה לי להתנתק מחלקים נרחבים מההסבר של סלבה. מה שכן הספקתי לקלוט וגם לראות במו עיניי הוא שהעגלים הללו בריאים, יפים ובעיקר לא סובלים בחייהם הקצרים. זה מאוד לא טריוויאלי כשמדובר ביחס לבקר ולכל מה שאנחנו שומעים על עגלים שזה עתה נולדו, מופרדים בכאב מאימם וגדלים בתנאים לא תנאים עד למוות האכזרי. כאן הם נמצאים בחיק האם כארבעה חודשים וגדלים בתנאי חופש, ללא הורמוני גדילה ואנטיביוטיקה שניתנת באופן שוטף. כן, בהחלט יש בכך נחמה, גם מנקודת המבט שלהם וגם לגבי הבריאות שלכם.
השלב הזה הסתיים והגענו לחלק העיקרי, של האוכל עצמו. כמויות נכבדות של בשרים - מהמבורגר וצ'וריסוס ועד בשר מפורק ובריסקט - הונחו על השולחן הארוך. על אף שזו הייתה כמות גדולה, כעבור כרבע שעה כמעט לא נותר דבר על השולחן. הבשר היה מושלם, גם בשל הצלייה המשובחת של סלבה, אבל כל אדם שאכל בשרים טובים ופחות טובים בחייו יוכל לזהות מבעד לעשן ולטעם את האיכות הגבוהה. זו לא קלישאה, יש ערך לחיי חופש בריאים ונטולי הורמונים ולבשר טרי שלא עבר תיווך וטיפול בכל מיני אמצעים מפוקפקים.
עם בוא האביב כמות הסיורים תגדל, ואת הפרטים, המחירים, הערכות ואזורי החלוקה תוכלו למצוא באתר או להתעדכן בעמוד הפייסבוק של חוות וקסמן. שוב, חשוב להדגיש - מדובר בחוויית "על הדרך" ולא בארוחת טעימות מסודרת במובן הקלאסי, אבל בין אם ייצא לכם להזדמן למקום ובין אם תבחרו להזמין דרך האתר בלי התרשמות מוקדמת, סביר להניח שלא תצטערו.
חוות וקסמן, רחוב הרימון, מושב עופר