פעם, לפני משהו כמו 33 שנים, כיכב עיתונאי צעיר בפרסומת ליקב. זו הייתה פרסומת של משהו כמו 10 שניות, במהלכה אמר הפרזנטור-עיתונאי את המשפט הבא: "אם לא תרדו מהכביש הראשי, בחיים לא תגיעו לבנימינה". כלומר, את שם היקב כבר חשפנו, עכשיו נגלה שלעיתונאי ההוא קראו יאיר לפיד, פעם בעל טור ואיש טלוויזיה שחילטר קצת בסרטים ופרסומות, והיום יו"ר האופוזיציה.
למה נזכרתי בפרסומת ההיא? כי על אותו משקל אפשר לומר שאם לא תרדו מהכביש הראשי שמחבר את תל אביב עם אשדוד, בחיים לא תגיעו למושב אמונים - וזה יהיה מצער מאוד. למה מצער? כי בגבולות המושב הזה מתרחש קסם קטן.
חלקת אלוהים קטנה ומקסימה
לקסם קוראים "יקב 70" ולקוסם קוראים שמעון זוהר. זוהר היה איש עסקים שהעביר את רוב חייו הבוגרים ביזמות נדל"ן, עד שהציץ אל עולם היין. הציץ - ונפגע.
התחביב הפך לרצון לדעת עוד, הרצון התפתח לכורמות וייננות - ושני אלה לא הולידו רק יקב מצוין ומרכז מבקרים שמייד נספר בנפלאותיו, אלא בעיקר שמעון זוהר חדש, שאחרי שרדף אחר ההצלחה מסביב לעולם, מצא את חלקת אלוהים הקטנה שלו, תרתי משמע - ומאז הוא יושב תחת גפנו ועושה טוב לעצמו ולאורחים שמגיעים לבראנץ' שהוא מקיים בכל יום שישי.
לזוהר יש שלושה סוגי יינות עיקריים: סוביניון בלאן נהדר ששומר על איפוק אלגנטי ולא מתפוצץ בנחיריים ובפה בטעם של לפתן מפירות טרופיים. מה שמעלה את השאלה, למה אין יותר מהחומר הלבן הזה בישראל, עבור חובבי יין לבן שעדיין מבדילים בין ענבים לגויאבות?
היין השני הוא רוזה, בלנד של דרויף ופטי ורדו, אלגנטי וקולינרי, בצבע כמעט עז מדי, אבל מצויין - מהסוג שמחזיר קצת את האמון בכוחו של הרוזה הישראלי.
היין השלישי הוא בלנד אדום של פטי ורדו, פטי סירה וקברנה פרנק. אדום שלא בא לפרק את תושבות הלסת אלא להפך, מתחשק לשתות אותו מעט קר (בעיקר בקיץ הישראלי): מצד אחד הוא נוכח ונעים, מצד שני כאילו מבקש - אל תעשה ממני עניין ותמוזג לעצמך עוד כוס.
מחירי היינות הם 98 שקל לסוביניון בלאן והרוזה ו-150 שקל לבלנד האדום, וכל היינות ביקב הם כשרים.
ים תיכון נעים וטעים
לצד השלישייה הזאת אפשר למצוא אצל שמעון גם יינות מתיישנים, שמחירם נקבע לפי שנת הבציר. אנחנו טעמנו פטי ורדו מבציר 2019 (350 שקל), שהיה כל כך מוצלח עד שלמרות שכבר היינו מפוצצים, נזכרנו בדבר היחיד שאין בבראנץ' של יקב 70: נתח בשר עסיסי שממש התחנן לזוגיות עם האדום האדום הזה.
אם כבר נכנסנו אל המטבח, נספר לא על מה שאין בו, אלא על מה שיש - ויש המון. זוהר, מופע של איש אחד, הוא לא רק הבעלים, הכורם והיינן אלא גם הטבח, שמכין בראנץ' ים תיכוני טעים ונעים.
כל הטוב הזה מורכב מבייגלה ופוקצ'ה לצד מטבלים, לבנה ביתית עם זעתר ושמן זית, פאבה (קרם אפונה צהובה) עם בצל וסחוג, סלט קפרזה של עגבניות, מוצרלה ובזיליקום, סלט שוק טרי וחמצמץ-מרענן, פלפל קלוי, תבשיל של עדשים שחורות עם דלעת ובצל ירוק על מצע יוגורט, וכדי שחלילה לא נישאר רעבים - שקשוקה של ביצי חופש על רוטב עגבניות ופלפלים.
מנות נדיבות ויינות נהדרים
תפריט האוכל שמשתנה מעת לעת הוא בעלות של 105 שקלים לאדם, לא כולל יין (הלבן והרוזה נמכרים קרים לשתיה במקום ב-120 שקל והאדום ב-185 שקל). משמע - זוג שיחלוק בראנץ' ובקבוק יין קר, ייפרד מ-325 שקל - ובהתחשב בתמורה, במנות הנדיבות ובאירוח של שמעון זוהר, זו בהחלט חוויה מצוינת.
מה שמפתיע בקולינריה הביתית הזאת היא הקלילות שבה. כלומר, מצד אחד נכון שרק ברוטב העדין של השקשוקה אפשר לגמור חלה שלמה, אך מצד שני, בניגוד לרוב היקבים שיגישו מגש גבינות - ולך תאכל גבינת ברי בשלה בחום של 30 מעלות, פה כאילו חשב מישהו להנעים את זמנך באמת ולא רק להשביע אותך.
לא ניפרד מהצלחות שאותן אנו מנגבים כרגע עם שאריות הלחם ומהכוסות שאותן רוקנו עד תום, מבלי להידרש לשם הלא-קונבנציונלי של היקב, שבוודאי יקסום לחובבי הגימטריה: "נכנס יין, יצא סוד" נכתב בתלמוד הבבלי (רבי חייא, מסכת סנהדרין ומסכת עירובין) והערך הגימטרי של שתי המילים, יין וסוד, הוא 70, מכאן ההשראה לשמו של היקב.
יקב 70 - הרימון 75 מושב אמונים. פתוח רק בימי שישי משעה 10:00 ועד לפני כניסת השבת | טלפון 054-7866638