לפני כמה שבועות כתב פה במדור אבי אפרתי שברי יין זה משעמם, במובן של ראית אחד ראית את כולם. עד לא מזמן יכלתי לגמרי להסכים איתו. אני בכלל לא חובב יין, ואם כבר מצאתי את עצמי בבר שמקדש את האלכוהול הענבי הזה, הייתי כנראה הולך על קוקטייל. אבל לפני שבוע הייתי בבר היין החדש והכה חמוד בבקעת אונו "סיידוויז" ומה אומר? בא לי שוב ללכת לבר יין.
משממה אלכוהולית לספריית יין מרשימה
קודם כל , המיקום. הבר ממוקם ברחוב שמקביל לבית חולים תל השומר, ליד שכונת בניינים חדשה שהולכת ונבנית. זו שדרה ארוכה עם המון חנויות, מעל יש גג מתכת נאה שהוא בערך הדבר היחיד שנאה בנוף הכי רחוק מטוסקנה שיכול להיות.
ודווקא בגלל זה הבר הופך לקטע מגניב יותר. הרי בכל האזור יש בקושי מקום וחצי שאשכרה מקדש את האלכוהול, והנה מקום שממש יוצר תחושה שבאתם לבר היין שלכם, זה שאתם אוהבים ומכירים. לא איזה משהו חצי היסטרי שרוכב על איזה גל של הייפ, אלא שכונתי - אבל בסטייל.
וזה ניכר בהכל: המקום לא גדול, כ-8 שולחנות בפנים ועוד כחמש בחוץ. העיצוב משלב מתכת עם עץ בסגנון שעינת נוימרק, הבעלים, מגדירה לונדוני. לא יודע, לא הייתי בברי יין בלונדון, גם שם העדפתי בירה, אבל זה בהחלט עיצוב מגניב.
התקרה גבוהה ממש, מגזיני יין חמודים מאכלסים את המדפים בכניסה, ועל קיר צידי תמונות מהסרט "דרכים צדדיות" שעל שמו קרוי המקום. המוזיקה ברקע מתחילה בג'אז אלגנטי ואז עוברת ללהיטי פופ רוק רגועים. מקום בילוי עם סטייל רציני שני מטר מקריית אונו, והניגוד הזה פשוט פורט על מיתרי הלב.
עוד במסגרת ההפתעות שהמקום מספק: הרבה יינות מאירופה וישראל, שאוצרת עינת הבעלים מ-20 יבואני וספקי יין שונים במקביל כדי שספריית היין תהיה לא פחות ממושלמת. מרבית היינות באים מאירופה הקלאסית, ולצדם גם כמה מיקבים שווים בארץ (סאקוריה, בזק, אייל, צפרירים).
בתפריט 80 יינות, חלקם מיקבים בוטיקיים וחלקם קלאסיקות מוערכות ממגוון רחב של אזורי גידול. התפריט הרחב מחלק את היינות לא לפי ארצות או רעיון גנרי אחר, אלא ממש לפי איך הם נטעמים: פרשי, חד ומינרלי, עדין ופירותי, עשיר ועוצמתי, גוף מלא ומורכב וכו'. וכדי שגם לוקחי הכוסות יתפנקו על מגוון - מה שבא בכוסות משתנה כמעט כל יום.
הסיבה שהחלוקה כה יעילה היא שנועה ממש אוהבת יין. כאילו, ממש. ולא מימים ימימה. רק בעשור האחרון הבן זוג שלה גילה לה את היין, ומאז הם מטיילים בכל מקום שיש בו יקבים. היא אפילו הוציאה דיפלומה בנושא ב WSET (Wine & Spirit Education Trust, בית הספר המוביל בעולם ליין בלונדון.
בקיצור, חוץ מלהפוך לבקבוק יין בעצמה, הבחורה מבינה ביין ובאירוח, והיא גם ממש טובה באירוח. היא בכלל הייתה עורכת דין, אבל אז שף שרון כהן, ההוא משילה וקפה שילה, התלהב ממנה באיזו שיחה משותפת עם חבר משותף והציע לה לנהל את המסעדות שלו. היא הסכימה ולמדה לעומק מה זה מסעדנות ואיך מארחים, והיא עושה את זה כל כך טוב שזה מדהים שלא עסקה בכך כל החיים.
בכל רגע נתון היא מסתובבת בין האנשים, בודקת מה הולך, משוחחת יותר עם מי שמגיע לפה בפעם הכמה שלו, מציעה מה שצריך למי שרוצה ובסוף נפרדת מכל מי שהולך בלבביות שגורמת לך להרגיש בבית. וככה אני מדמיין בר יין. לא מקום שבאים להידפק בו, מקום שבאים לשתות בו ולשבת ולהרגיש מאורחים. לא פלא שיש פה לא מעט זוגות בכל מיני גילאים.
מנות שמחמיאות לדרינק
על האוכל אמון אלי שטיין (אדורה, הרברט סמואל ועוד), וזה אשכרה תפריט מעניין. ניסינו טרטר בקר עסיסי ומלוח במידה שמגיע עם לחם קלוי של WILD BREAD המעולים (54 שקלים), וגם סלט ירקות פציחים על קרם שקדים שכלל גם ענבים היה מוצלח ממש (42 שקלים).
המנה הטובה של הערב הייתה ריזוטו תירס עם חתיכות תירס נאות שאיזנו את המליחות הבסיסית של הריזוטו (62 שקלים). התחרה בו בעוצמה גם קינוח שוקולד קרמו מצוין שבא על קרם אנגלז ועם קמצוץ מלח להדגשת טעמים (42 שקלים).
למי שרק רוצה נישנוש יש לחם חם לצד חמאת שום מעושנת וחריף ירוק עדין (28 שקלים); שקדים במלח ופנכת זיתים (24 שקלים). באגף המלווים הקלאסיים צלוחית של 3 גבינות עם ריבה וקרקרים (74 שקלים).
בקיצור, כיף כאן. לא רק כיף שיש איפה לשתות ולהתארח בסטייל באזור המיובש אלכוהולית הידוע כבקעת אונו (גם אם רשמית הוא שייך לרמת גן), אלא שאשכרה יש פה בר יין טוב ממש לכל מי שאוהב יין, וגם למי שעד כה שתה יין רק אם נקלע לסיטואציה ממש במקרה.
סיידוייז - רפאל איתן 42 רמת אפעל החדשה 053-9459054 | שני- חמישי 18.00-00.00 | שישי 12.00-16.00 | שבת, ממוצ"ש עד 00.00