קחו שלוק מהבירה החדשה שנמזגת מהחבית ב"לאוטר" וב"שניט", תנו לטעם להפתיע אתכם, לסיומת הסמבוק להישאר מעט על הלשון ולי - להכות על חטא.
על מה אני מכה? על חטא שחטאנו לפניך בהתנשאות שאין לה על מה להיסמך, כמו זו שפשתה בי כשנתקלתי לראשונה בהודעה על השקת "בירה שיקוי" מבית הלאוטר. למה התנשאות? כי צר עולמי כפיינט של פילזנר דקיקה וחדה כסכין, שמיטיבה לחתוך את השילוב התל-אביבי הבלתי נסבל בין חום ולחות.
אפילו כשמתקדרים השמיים ואגלי הזיעה הופכים לטיפות של גשם, אני חותך בחדות לסטאוט המסורתי והקטיפתי של גינס - הם אולי פרו פלסטיניים, אבל איזו בירה אדירה הם תרמו לאנושות!
אודה שבשנים האחרונות השתכלל מעט טעמי והתרחב גם למחוזות שמשתרעים מ-IPA (למשל "אלכסנדר גרין" אם צריך רפרנס מוכר) עד לכל מני עירובים מרעננים כמו "רדלר" - בעיקר הגרסה עם מיץ האשכוליות ובעיקר כשמתלווים אלי מי שאחוזי אלכוהול ראויים אינם כוס המשקה שלהם.
ולמרות הפתיחות היחסית הזאת, אודה שקשה לי עם בירות קראפט. למה? כי מדובר בחתול-בשק: שתיתי בירות קראפט נהדרות ושתיתי כמה מחורבנות כל כך עד שנאלצתי לזייף אורגזמה אלכוהולית, כי לעיתים קרובות מדי מגיעה הבירה הזאת עם ביר-גיק צמוד, לרוב המבשל עצמו, שדורש לדעת איך היה.
אז אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, כאשר נתקלתי לראשונה בפרסומים אודות השיקוי החדש, הייתי בטוח שמדובר בגימיק מיותר. לא יכולתי לטעות יותר - וכמובן שהייתי צריך לשים לב למי שחתומים על הבירה הזאת כדי לדעת שהשניים לא יוציאו מתחת ידיהם אלא מוצר שמוכרח להיות מושלם.
השיקוי המדובר הוא בירה ייחודית שנולדה משיתוף פעולה בין מבשלת שניט לבין רוני ססלוב, ייננית, הרבליסטית קלינית ויוצרת מותג תערובות הצמחים 'שיקוי'. השיקוי הבירתי לוקח את עולם הצמחים והחליטות צעד אחד קדימה ומחבר לעולם הקראפט.
מכשפה מדור שני
זו לי הפעם הראשונה לפגוש את רוני ססלוב בכובעה המיקצועי כהרבליסטית. כלומר, את ססלוב-הבת (בתו של ברי ססלוב, מחלוצי יקבי הבוטיק בישראל) אני מכיר כייננית ואשת מקצוע בתחום היין כמעט מהרגע שהתחלתי לכתוב אודותיו (כמדומני השפה הרשמית אז הייתה עדיין ארמית).
"הרבליסטית" לעומת זאת, נשמע לי קצת ניו-אייג'י מדי לקרנף שכמוני. שתי בירות-שיקוי אחר כך, הייתי מוכן לשרוף מרווה בתוך שדה של קריסטלים. כן, היא עד כדי כך טובה.
אם את רוני ססלוב אני מכיר שנים ארוכות (היא נשארת צעירה, אבל אני מזדקן), הרי שאת אלון שוורץ פגשתי לראשונה או - כדאי לדייק: זכיתי לפגוש לראשונה. שוורץ הוא הברומסאסטר של שניט (והלאוטר - וכל מפעלות החבורה, רובם סביב רחוב הארבעה) או שמא מוטב לומר המנהל המקצועי, השותף האחראי על בישול הבירות המגוונות שלהם.
בניגוד ללאגר שנלגמת כמה שיותר קרה ביום קיץ לוהט, בירות קראפט, כמו שמייצר שוורץ, דורשות מהלוגם להפעיל לא רק את הכבד אלא גם את הראש - ואודה שזו לא תמיד דרישה לגיטימית עבורי, בעיקר בשיא הקיץ.
רק ששוורץ, כמו מרצה רציני שמצליח לתבל את הרצאותיו בהומור דק שמקליל את האווירה ומנגיש את החומר - מייצר בירות שמצליחות לקיים עם הלוגם דיאלוג מבלי לאכול לו את הראש (אלא אם ירצה להעמיק) על סוגי כשות ולתת.
מה יכול כבר להיות טוב יותר ממה שגיליתי עד כה? ובכן רק שמהחיבור בין האחת לאחד יצאה בירה שמצליחה להיות גדולה אף מסך חלקיה המכובדים: ענברית למראה, מבליעה בקלות 5.3% אלכוהול ומשחקת ללוגם בחך ובראש (אבל פחות בכיס: היא נמכרת במחיר סביר לבירה מסוגה - 34 שקלים לשליש, 38 שקלים לחצי).
לא הפסיקה לצחוק
אני חושש שמא הדימוי הבא עלול להרחיק לוגמים פוטנציאלים, לכן אקדים ואומר שאני מתכוון אליו בקטע הכי טוב שיכול להיות: זה כאילו מישהו ערבב מרקחת עשבים חזקה (רפרנס: פרנה-בראנקה) עם בירת אייל משובחת.
שותפתי לטעימה, רוחנית הרבה יותר ממני, שרגילה לכל מני מרקחות טבעיות, הייתה מוכנה להישבע שהבירה הזאת גרמה לה לרחף אף מעבר להשפעת האלכוהול. אני יכול להעיד רק שהיא לא הפסיקה לצחוק כל הערב (אבל יתכן שהדבר קשור גם בעוד בירות שטעמנו ובהמשך ב"אונמי" הנהדרת והסמוכה, על בקבוק סאקה).
אגב סביבה: לאוטר ושני סניפי השניט (ופורטר אנד סאנס, כולם של אותה חבורה) הפכו למופע המרכזי בכיכר גבעון, שהפכה לאחד ממתחמי הבילוי הכי נעימים בתל אביב.
עם המסעדות שהיו שם תמיד, עם מזללת בשרים נהדרת כB-12 ועם "בריקס" (בר היין של קבוצת שקד ודרך-היין), נוצר בכיכר הנסתרת מן העין וייב נהדר של אלכוהול וקולינריה, חף מתיירים מזדמנים כמו שרונה הסמוכה ונעים הרבה יותר מהאנרגיות (רואים, אני כבר מושפע מהשיקוי!) שהפכו את רחוב נחלת בנימין לקטסטרופה.
מבט קצר מסביב, אל שולחנות עמוסים בכל אשר תפנה העין, מפיח תקווה שאולי אפשר פה גם אחרת. רוצה לומר: הבירה-שיקוי של ססלוב את שוורץ היא רק היהלום שבכתר של אחד המתחמים השווים בעיר, ועכשיו אפילו עוד יותר.
בירת שיקוי של רוני ססלוב והשניט - רחוב הארבעה 12, כיכר גבעון, תל אביב