כשרה שלא מרגישה כמו סוג של פשרה

יש משהו יפה בשם "רובע א'" למסעדת שף שממוקמת דווקא באחד המקומות האלגנטיים בתל אביב, מלון אלקונין. הרובע המדובר נמצא בכלל באשדוד, המקום שממנו מגיע השף אביתר מלכה (זוכה "משחקי השף"). החיבור הזה בין נקודת המוצא האישית לבין מסעדה מלוטשת בלב העיר שהכל קורה בה מספר במידה רבה גם את הסיפור של המקום: מצד אחד מוקפד, יפה ומודרני, ומצד שני אוכל שיש בו צבע, נדיבות וטעמים שלא מפחדים להיות נוכחים.

רובע א' היא מסעדה כשרה, והתפריט שלה מבוסס על דגים, פסטות וירקות. אלא שבניגוד ללא מעט מסעדות כשרות, כאן היא אינה מורגשת כמגבלה שצריך למצוא דרכים יצירתיות כדי לעקוף אותה. אין תחושה שמישהו לקח תפריט קיים והתחיל להוציא ממנו מרכיבים אסורים. להפך. נדמה שמלכה התחיל בדיוק מהמקום הזה ובנה סביבו מטבח שלם. התוצאה היא מסעדה שמתאימה מאוד לשומרי כשרות ולצמחונים, אבל אין שום סיבה להגביל אותה לקהלים האלה. זו פשוט מסעדת שף טובה.

ישבנו על הבר, בחירה שהתבררה כמוצלחת במיוחד. המסעדה יפה מאוד, שיקית אבל לא כבדה, וג'יימי - הברמן שטיפל בנו לאורך הערב - היה מקסים, מקצועי ונעים. התחלנו עם שני קוקטיילים שהבהירו שגם בבר לא הולכים כאן על בחירות צפויות: האחד גרסת המסעדה לנגרוני לבן, קוקטייל המבוסס על ג'ין בהשריית אורז, ורמוט לבן, סאקה וברגמוט, והשני קוקטייל פלומה בגרסת המסעדה המבוסס על פטרון סילבר, קורדיאל גמבה ירוקה, ליים ומרכיב מפתיע שסובל מחוסר פופולריות ומככב בדרך כלל בקציצות: כן, כן - שמיר. שני הקוקטיילים היו מיוחדים, מסקרנים ובעיקר טעימים.

באוכל המשיכה אותה רוח. "אדום על אדום", מנה יפהפייה של סשימי טונה בלו פין עם אבטיח ואריסה, היא מסוג המנות שהעין אוכלת עוד לפני המזלג. אלא שבמקרה הזה המראה אינו מכסה על התוכן: השילוב בין הדג, המתיקות והרעננות של האבטיח והחריפות של האריסה עובד מצוין ומייצר ביס חי ומדויק.

מנה נוספת שטעמנו היא ה"טוסטדה טרטר", הטונה לקחה את אותו חומר גלם למקום אחר לגמרי: טונה, טורטיית תירס פריכה, אבוקדו ואיולי. מנה שאפשר לאכול בידיים, עם משחק מוצלח בין פריכות לרכות ובין העושר של האבוקדו והאיולי לרעננות הדג.

גם מנת הבמיה בג'וספר הייתה רעננה וטעימה מאוד. בבסיסה של המנה סלט חסות בשילוב של מנגו, עם אבוקדו. מנה שמוכיחה שמנת ירק לא חייבת להיות תחנת מעבר בדרך למנות "האמיתיות". המנה הייתה טרייה, נדיבה ומלאת טעמים ומרקמים. הבמיה שנוספה למנה, ולאו דווקא הייתה המרכיב המרכזי בה, חרף שמה של המנה, הראתה את הצד הירקי של המטבח: טיפול נכון בחומר גלם שלא תמיד מקבל את מרכז הבמה, עם החריכה שמעניקה לו עומק מבלי להעלים את אופיו.

אחת המנות המעניינות בארוחה הייתה אניילוטי בטטה לבנה חרוכה. זו מנה עשירה ומנחמת יותר, עם רוטב חמאה, פרמזן וצ'יפס בטטה לבנה, אבל גם כאן היד אינה כבדה. בתוך ארוחה שמרבית המנות בה נשענות על רעננות, חמיצות ודגים, היא מספקת בדיוק בזמן את תפקיד המנה העוטפת והחמה.

לקינוח הגיעה פנקוטת התירס, בחירה שממשיכה את הגישה של המטבח לא ללכת במסלול הבטוח. גם בסוף הארוחה מלכה מעדיף לקחת חומר גלם מוכר ולהזיז אותו מעט מההקשר הרגיל שלו, במקום לסגור עניין בעוד קינוח שוקולד צפוי. הפנקוטה היתה מרעננת, מפתיעה ולא מתוקה מדי - בול מה שצריך אחרי ארוחה כזו.

רובע א' אינה מסעדה זולה, אבל התמחור שלה סביר לחלוטין ביחס למסעדת שף תל אביבית ברמה הזאת (כ-300 שקל לאדם לפני שירות). מקבלים חומרי גלם טובים, עבודה יפה שניכרת על הצלחת, שירות מצוין וסביבה מושקעת מאוד.

אולי ההישג הגדול של המקום הוא היכולת לדבר לכמה קהלים בו זמנית. שומרי כשרות יכולים סוף סוף לקבל ארוחת שף בלי להרגיש שהם מסתפקים בגרסה מוגבלת של הדבר האמיתי, לצמחונים יש כאן הרבה יותר משתי מנות שנוספו לתפריט כדי לצאת ידי חובה ומי שאינו זה או זה יכול פשוט לבוא בגלל האוכל.

שורה תחתונה? רובע א' היא מסעדה יפה, טעימה, יצירתית ונעימה, ובעיקר כזאת שיש לה זהות. הכשרות היא חלק ממנה, אבל בשום אופן לא מגדירה את גבולותיה. וזה אולי הסימן הטוב ביותר לכך שהיא עושה את זה נכון.