אל תשתו וויסקי עם השיר הזה! הניסוי ששיגע את מומחי האלכוהול

אחת האגדות בעולם היין, מספרת על ריאיון נדיר שהעניק הברון רוטשילד למגזין יין צרפתי. הכתב הנרגש סייר עמו בכרמיו, טעם פה ושם - ולאחר התיישב עם הברון לשלב השאלות.

את שאלת מיליון הדולר, שמר הכתב לסוף: "מהו היין הטעים ביותר שלגמת?" שאל את הברון.
"ובכן, זה היה יין אדום" השיב רוטשילד, והכתב הקשה: "ברור, אבל מאיזה זן ומה הייתה שנת הבציר?"
"בכנות, איני זוכר" ענה הברון: "אני זוכר רק שהיא הייתה נורא יפה ואני הייתי בן 20...".

את הסיפור שלעיל אפשר לכנס לקלישאה (הנכונה!) לפיה פחות חשוב איזה יין שותים ויותר עם מי שותים אותו, אבל מה בנוגע לוויסקי?

זאת ועוד: ברור שהחוויה היא חלק מעיצוב הטעם, אבל האם מוזיקה, למשל, יכולה לשנות את דעתי על וויסקי מסוים? זאת בדיוק השאלה שעמדה במרכז ערב טעימה השוואתית של וויסקי במזקקת מילק אנד האני שליד אצטדיון בלומפילד ביפו.

תכף נגיע לכוסות ה"גלנקירן" הממוספרות שלפנינו, בכולן וויסקי מתוצרת המזקקה, אבל אקדים לטעימה גילוי נאות: אנשי המזקקה הם חברי. את טל חוטינר, הסמנכ"ל הכרתי עוד בגלגולים קודמים של חייו (שגריר ג'וני ווקר בישראל, בעלים של ברים אייקוניים ועוד).

דמויות מפתח אחרות, מהבעלים, דרך המזקק הראשי ושאר אנשי הצוות, למדתי להכיר ולחבב במשך השנים שבהן אני מסקר את פעילותו הברוכה של מפעל האלכוהול הזה, מופת של גאווה ישראלית, שזוכה להכרה בינלאומית אפילו בימים שבהם הצירוף "מתוצרת ישראל", הופך את השיווק בניכר למשימה כמעט בלתי אפשרית.

רוצה לומר - אהדתי למזקקה ולאנשיה נתונה מראש. יחד עם זאת, הפעם הם הצליחו להפתיע גם אותי: שיחה על הבר ב"עמירם" (הפאב הוותיק שיחגוג 50 שנים להיווסדו בעוד כחודש! מניין שנים בלתי נתפס בנוף הישראלי) בין איש הרדיו והמוזיקה לירון תאני לבין יותם ברס, מנהל המותג במזקקה, הולידה את השאלה שבמרכז הטעימה המודרכת: האם מוזיקה יכולה להשפיע על הטעם?

כדי להבין את המשמעות, יתר החושים שלנו משתתפים בוודאות בחוויה: אנו נוהגים להגביה את כוס הטעימה אל האור כדי להתרשם מגווני הנוזל, מטים אותה על צידה כדי לראות את מידת השומניות של הנוזל בעזרת ה"רגליים" שהוא משאיר על הדופן, מסניפים בזהירות את הארומה כדי לתת בה סימנים, מערסלים את הוויסקי על הלשון כדי לחוש במרקם - ולבסוף מתרשמים מהטעם ומהאפטר-טייסט שנותר בפה.

כלומר, החוש היחיד שנותר לגמרי מחוץ למשחק הוא השמיעה (מעבר כמובן לקולות פתיחת הבקבוק והמזיגה, שבעיקרון אינם שונים בין וויסקי למים מינרלים). האמנם?

נדלג היישר אל השורה התחתונה ונאמר: זהו, שלא. איך אני יודע? כי מיטב המוחות של עולם הוויסקי בישראל הצטופפו לערב מיוחד, שמופע הבכורה שלו נערך בתערוכת "וויסקי לייב" בתחילת חודש ספטמבר ושזכה להצלחה עד שהוחלט לקיים עוד מופעים.

איך זה עובד? מול כל טועם מסודרות 5 כוסות ממוספרות עם דף לכתיבת רשמי טעימה. נזכיר כי מדובר, בהכללה, בקהל של חובבי וויסקי. כלומר - אנשים שאמורים לזהות בקלות ניואנסים כמו ארומה מעושנת, אחוזי אלכוהול (משוערים), רמזים לפרי או טופי, ספייסיות - ושאר הפרמטרים בהם אנו נוהגים להשתמש כשמנסים לנסח רשמי טעימה מוויסקי.

לכל כוס בחר תאני סוג מוזיקה אחר: פופ, בוסה-נובה, היפ-הופ, רוקנרול ועוד. המשתתפים לגמו כשאזניות לראשיהם ורשמו הערות לעצמם. ברשותכם נלך היישר אל השורה האחרונה: הן רשמי הטעימה, הן הציון לכל וויסקי והן הניסיון לנחש באיזה סוג וויסקי מדובר - כל אלה הושפעו מאוד מהמוזיקה.

במיוחד בלטו הדברים כאשר במזקקה התחכמו ומזגו את אותו הוויסקי לשתי כוסות נפרדות - שזכו לרשמי טעימה שונים לגמרי (ונזכיר שמדובר בקהל שמבין דבר או שניים). המסקנה: המוזיקה קובעת.

החלטתי להמשיך בניסוי בבית. דינוזאור שכמוני מבכר תמיד פאבים שבהם המנעד המוזיקלי נע בין אריק איינשטיין לביטלס, עם גלישות ליהודית רביץ ודייר סטרייטס, ואני הולך להמשיך את הניסיון בבית עם מנעד מוזיקלי רחב - ממוזיקה קלאסית ועד טכנו, כדי לבדוק את השפעתן על הטעם.

אגב, מידע באדיבות תאני: מכל סוגי מקומות הבילוי, אלה שנמזג בהם הכי הרבה וויסקי הם מועדוני ג'אז. מתוחכם, מאולתר, מורכב , מערפל ומעורפל? נדמה שכל התשובות נכונות, אם משתפים גם את האוזניים בטעימה.