"אחרים עלולים לשלם על הדעות שלי": רז רהב בווידוי אמיץ במיוחד

בעולם שבו סלבריטאים, שפים, משפיענים ואנשי עסקים בולטים מעדיפים לברוח מכל מה שמריח כמו פוליטיקה להצפין את עמדותיהם מהפחד לאבד לקוחות קבועים, עוקבים ובהתאם - לפגוע בפרנסה, השף רז רהב בוחר לעשות את ההיפך ולהשתמש בכוחו כדי להשפיע לטובה.

בפוסט ארוך, כואב ומלא כנות שפרסם אמש השף בעמוד האינסטגרם שלו, הוא כותב בצורה מדויקת וחכמה את מה שרבים בתעשייה חוששים אפילו ללחוש.

"כבר שנים שאני מתלבט אם לכתוב על פוליטיקה או להתבטא בנושא, כי יש אנשים אחרים שעלולים לשלם על הדעות שלי," פותח רהב בגילוי לב ומבהיר כי דעותיו אינן מייצגות את עובדיו או שותפיו, אלא אותו בלבד. "לאחרונה אני שומע סביבי יותר מדי אנשים שזורקים בחצי צחוק שהם לא יצאו להצביע. בפעם הראשונה זה לא רק הכעיס אותי, זה גם הפחיד אותי".

בהמשך הדברים יצא השף נגד הנהגת המדינה ומבהיר כי בעיניו נדרש שינוי מהותי בשלטון. "אני אישית רוצה שהממשלה הזאת תתחלף. בעיניי, כל כך הרבה שנים של אותו אדם בשלטון זה לא בריא. אני רוצה הנהגה שלוקחת אחריות על מה שהיה, על מה שקורה לנו עכשיו ועל מה שיישאר אחריה".

עם זאת, עיקר מסרו של השף אינו מופנה רק נגד הממשלה, אלא נגד תרבות הייאוש והאדישות. "אנחנו לא צריכים להסכים עם אדם על הכול כדי להחליט שהוא יכול לקחת אותנו צעד לכיוון שאנחנו רוצים להיות בו," הוא כותב, ומפציר בציבור לא לחפש פתרונות מושלמים או ללעוג למי שעוד מעז לקוות. "אני לא מבקש לשכוח, אני מבקש שלא ניתן לאכזבה לבחור במקומנו", מדגיש השף. "אנחנו לא צריכים לקבל מאה אחוז כדי להתעקש על משהו טוב יותר ממה שיש. אני לא רוצה לבלבל בין ייאוש לחוכמה".

בהמשך הפוסט חוזר רהב ומסביר את חשיבות הבחירה: "מי שיישאר בבית עדיין יצטרך לקום כאן בבוקר שאחרי. לעבוד, לדאוג, לשלם, לחיות עם ההחלטות שיתקבלו. ההבדל הוא שהוא ויתר על ההשתתפות בבחירה מי יקבל אותן. אני לא רוצה שנדבר על העתיד שלנו כאילו הוא משהו שפשוט קורה לנו".

"אני רוצה להמשיך לבנות פה דברים. ליצור, לעבוד, לארח. אני רוצה שיהיה לאנשים שאני אוהב טוב פה. אני רוצה שיהיו לנו עוד סיבות להתרגש, לא רק מספיק כוח להחזיק מעמד".

את דבריו חתם רהב בפנייה ישירה לקוראים להגיע לקלפיות ולהשפיע על העתיד במדינה: "אני לא מבקש מאיתנו להיות בטוחים שהכול יהיה בסדר. אני מבקש שלא נוותר על האפשרות שיהיה פה טוב. תבחרו צעד שאפשר לעשות עכשיו, גם אם הוא עוד לא כל הדרך, ותצאו להצביע!"

דקות לאחר פרסום הפוסט החלו התגובות להגיע. השפית אביבית פריאל כתבה "תודה רז, פוסט חשוב!". המתכונאית ואשת התוכן אורלי פלאי ברונשטיין חיזקה את דבריו וכתבה "לא רק שמותר לרצות יותר, אנחנו חפצי חיים וזכאים לחיים טובים יותר, בביטחון ו*בשלום* עם השכנים. הנה אמרתי את המילה שאסור להגיד בקול ולחלום אודותיה יכול להיתפס כחולשה או בוגדנות".

לצד התגובות התומכות היו כמה עשרות שלא, לכולן ענה רהב בסבלנות וכבוד ויצר שיח מכבד, ורק על זה מגיע לו שאפו.

בין אם מסכימים עם עמדותיו של רז רהב ובין אם לא, קשה להתעלם מהאומץ שהפגין. בעידן שבו מובילי דעת קהל מנהלים את צעדיהם לפי אלגוריתמים ומאזני רווח והפסד, רהב מראה שמנהיגות ולקיחת אחריות אמיתית נמדדת דווקא ברגעים שבהם נוח הרבה יותר לשתוק. את הדיון שנפתח בתגובות הוא לא ניהל כדי לנצח, אלא כדי להזכיר לכולנו שלגיטימי להתווכח, לחלום ולדרוש יותר כל עוד לא מוותרים על הבית ועל הזכות לעצב את עתידו.