תאכלו, תשתו, תתעלמו. ניר קיפניס על החשבון שכולנו נשלם בקרוב

שלום לאדון שיושב עכשיו בשולחן הפינתי, שהזמין עוד כוס בירה במקום להתייצב בקלפי: אל תהיה בהלם אם בקרוב יסגרו לך את הפאב.

שלום לגברת שיושבת ליד הבר, מול מגש של אויסטרים על הקרח וכוס יין לבן, כי אין לה כוח לעמוד בתור מול איזה בית ספר יסודי. שיהיה לך בתיאבון, רק אל תתפלאי אם מחר יוציאו כאן אויסטרים אל מחוץ לחוק.

שלום גם למשפחת המנותקים משולחן חמש, אלה ששאלו עכשיו אם יש מנות ילדים. אל תתפלאו אם מי שמכריז שהוא גאה בנכדיו המשתמטים עוד ישלח את הילדים שלכם לחזית, למלחמה שהייתה צריכה להסתיים תוך שלוש שעות, ימים או חודשים, אבל נמשכת כבר יותר משלוש שנים.

למה יצאתי זועף ורושף מהמטבח והתנפלתי עליכם ככה? בשביל זה צריך להחזיר את העלילה כמעט ארבע שנים לאחור, לימים שבהם הייתה הקולינריה הישראלית הדגל היפה ביותר שיכולנו להניף בכל מקום בעולם.

מסעדנות הייתה תמיד עסק מורכב ומסובך: לפעמים חלום של כמה חברים לפתוח פאב שהתנפץ נוכח בעל נכס שהחליט להכפיל את שכר הדירה או פקח עירוני שהחליט להתנכל להם, לפעמים היה זה כוכב צעיר שהיה סו-שף של המפורסם ההוא והחליט שהגיע הזמן להתפרסם בעצמו - עד שגילה שכדי להיות שף צריך לדעת לבשל, אבל כדי להיות מסעדן צריך לדעת לנהל כסף.

לפעמים זו הייתה חבורת מסעדנים מנוסה, אבל כזאת שהקדימה את זמנה, שהיה לה את הרעיון הנכון בזמן הלא נכון, ומעל לכל אלה: גם לטובים ביותר ארבה תמיד סכנה מעבר לפינה.

לא צריך מתקפת טילים איראנית כדי להשבית מסעדה. די ב"טפטוף" עם סיכוי לצבע-אדום כדי להשאיר את הלקוחות בבית עם הילדים.

לא צריך מגיפה עולמית בסדר הגודל של הקורונה, מספיק שיהיו הפגנות שמאיימות לשבש את התנועה במרכז - והנה מבול של ביטולים.

והנה, למרות כל אלה, הצליחה ישראל לשים את עצמה על מפת הקולינריה העולמית. האמת? בצדק: הפיוז'ן אצלנו הוא בילט-אין, האוכל שלנו לקח מסורות קולינריות מכל העולם וערבב אותן היטב.

תוסיפו לזה אווירה לא פורמלית בענף שהטופ העולמי שלו היה תמיד קצת קפוץ ישבן - והנה לכם למה בעולם התעלפו פתאום על בורקס כמנת שף, על חומוס עם בשר מושקע, על פלאפל ממולא באגדות אלף לילה ולילה ועל עוד דברים שלנו נראים טבעיים, אבל בעיני הגויים אשר לא ידעוהו, הפכו לפלא גדול.

ולא רק בצ'מפיונס-ליג, אלא גם בליגת העל הקולינרית שלנו המצב היה שונה בתכלית: חברות הייטק עם חשבון הוצאות מפה ועד לבקבוק היקר ביותר במקרר היין, אירחו פה עמיתים מחו"ל כדי לקדם עסקאות של מיליארדים.

תיירים שלא נרתעו מיוקר המחיה בתל אביב גדשו את המסעדות והוציאו את תהילתה של ישראל עד כדי כך שמדריך מישלן היוקרתי, זה עם דירוג הכוכבים שמעביר שפים על דעתם, כבר החל לקדם את הכנסת ישראל לדירוג העולמי. בשבוע הגאווה למשל, אי אפשר היה להיכנס למסעדה בעיר בלי לגלות בה לפחות עשרה שולחנות של דוברי אנגלית.

חלק מהשפע ההייטקיסטי חלחל גם למעגלים הרחבים יותר: לפירמות עורכי הדין שערכו את החוזים בענף, למשרדי החשבונאות ששמרו על הספרים, אפילו הספר, מתווכת הנדל"ן ויבואני הרכב עשו אחלה כסף - וחלקם באו לבזבז אותו במסעדות.

אחוזי ההצבעה בתל אביב בבחירות האחרונות היו מביכים. אפשר לבכות עד מחר על המהפכה המשפטית, השתמטות החרדים, הרס הדמוקרטיה, יוקר המחיה ועוד, אבל למי שלא הטריח את עצמו אל הקלפי, אין מעמד מוסרי להתבכיין.

אם לחזור לרגע למסעדה הדמיונית שלנו, אז האשמה אינה רק בלקוחות, אלא גם בעובדים, לרוב אנשים צעירים שחלקם רשומים עוד בכתובת המגורים של ההורים. אצלם השיקול לא היה עצלות אלא רווח לטווח הקצר: הנה אפשר לעבוד בתעריף יום שבתון (200%!) במקום להתגלגל בתחבורה הציבורית לכפר סבא, אשדוד או קריית ביאליק.

והנה הגענו למשותף לאדון מהפאב, לגברת שעל הבר, למשפחה בשולחן חמש, למיקסולוגית ולמלצר: אם המצב יימשך ככה, הענף שעליו אתם יושבים עתה, לא משנה באיזה צד של הבר, יקרוס סופית.

למה? כי יוקר המחיה ימשיך להאמיר, מה שאומר עלויות מטורפות של חומרי הגלם. כי פגישות עסקיות יערכו בקפריסין, כי שום שף ישראלי לא יוכל לפתוח מסעדה בפריז, לוס אנג'לס או לונדון, כי חברות הייטק ימשיכו להעביר חלק מהניהול שלהם לחו"ל.

זאת ועוד, כי לחשבון הזה צריך להוסיף גם את המשך המלחמה ללא תכלית, רק כדי להזין מחנה פוליטי בחרדות במקום בתקווה, חוקי כשרות דרקוניים של מיעוט שיכור כוח פוליטי, הגבלות על פתיחה בשבת והרשימה עוד ארוכה.

תושבי חיפה למשל, עוד עיר שבה אחוזי ההצבעה נמוכים כמו בתל אביב. חשבתם פעם מה רכבת שתפעל בשבת ותשנע עשרות אלפים מהמרכז, תוכל לעשות לעסקים בעיר התחתית שלכם? ומה לגבי החילונים שעוד נותרו בירושלים? ואלה כמובן רק דוגמאות קטנות לשינוי גדול שמוכרח להתחולל כאן.

תצביעו למי שאתם רוצים, לווינטר או לבנט, לאיזנקוט או ליברמן, להנדל וזליכה: תהיו ימין, תהיו שמאל, תהיו מרכז - העיקר שתהיו.

זה נכון לגבי כלל אזרחי ישראל, אבל זה נכון פי כמה לפודיז, לכל מי שקשור למסעדנות הישראלית, זאת שלמרות שתמיד הייתה כרוכה בסיכון, וידעה לפרוח גם כשהיה קשה. זאת שפרצה לאירופה כמו ששום שחקן כדורגל ישראלי עוד לא פרץ: לא לחמם ספסל בליגה הבלגית, אלא ישר להרכב של פריז סן ז'רמן.

אז אם אתם מסעדנים, עזבו רגע את הקופה שאתם רוצים לסגור היום, לפני שתצטרכו לסגור את העסק. אם אתם עובדי מטבח, עזבו את הכסף שתצליחו לגרד היום, כי מחר אתם עלולים לשלם ביוקר.

אם אתם הלקוחות, בקשו חשבון וצאו להצביע, אחרת נקבל כולנו חשבון כזה ששום כרטיס אשראי לא יוכל לכסות. אז יאללה: עוד ביס קטן, עוד שלוק אחרון - ולקלפי.