"אם מתחשק לי לא להיות עצוב אז אני נוסע בכיוון ירושלים" כתב פעם יונתן גפן בשיר "לוקח ת'זמן", שזכה ללחן של יוני רכטר ולביצוע אלמותי של חבורת "הכבש ה-16".
למה אני אוכל לכם את הראש עם שירים - ועוד במעלה כביש 1 מזרחה? כי זה בדיוק מה שעשיתי - כהרגלי "אם מתחשק לי לא להיות עצוב". נסעתי לכיוון ירושלים, כאשר הדגש הוא, עם כל הכבוד לבירה, על "בכוון", כשהיעד הוא הכרמים והיקבים של שפלת יהודה.
לגבעת ישעיהו למשל, יישוב קטן יחסית, אין מה להתבייש מול כפרים באזורי היין הנחשבים ביותר בעולם: ספק אם יש עוד נקודת יישוב בישראל עם כל כך הרבה כורמים, ייננים ויקבים (לדעתי הוא עקף כבר את כרם בן זמרה שבגליל העליון, אם כי כבודם של שני היישובים במקומו מונח).
אז נכון שקשה מאוד להגיע לגבעת ישעיהו בלי להיכנס למשפחת רב הון המקסימה ביקב "ספרה", שמפליא לייצר יינות לבנים, אבל המטרה שלנו הפעם הייתה השקה של יינות חדשים ביקב "אנדרדוג" של היינן דרור אנגלשטיין. דרור הוא יינן שהצליח לשלב, בשנים האחרונות, בין ייצור יין, הקמת מרכז מבקרים מרהיב תוך מאות ימי מילואים וכל המשתמע מכך.
האיש וגם יינותיו ראויים לכתבה נפרדת, אבל מאחר שאצה לנו הדרך ליקב "עגור" הסמוך, נציין רק את שני אלה שהרשימו אותנו ביותר: רוזה מבציר 2025 וקברנה פרנק מבציר 2024 (טוב נו, שלושה: כי גם הריזלינג מבציר 2025 משובח!)
יקב עגור היה תמיד פייבוריט שלנו, עוד בתקופה שנוהל בידי שוקי ישוב, בשנים האחרונות הצטרפו אליו אלעד כץ (לשעבר סמנכ"ל יקב קסטל) והיינן המוערך אייל דרורי, שלקח את המושכות ומדהיר את היקב קדימה.
עגור על ההדסון
כמו ישראלים מצויים, גם לנו קשה ללגום בלי לאכול, כך שהסיבה שהגענו אל "עגור" לא הייתה רק היין המצוין שלהם, אלא גם מסיבת סיום הבציר, בה התארחו. על ההסעדה היו אמונים השכנים מחוות צוק במשתה מטורף (שהזכיר קצת את אירועי "קרקס על גחלים", לוותיקי הז'אנר) שהתנהל בחצר היקב וראוי אף הוא לטקסט נפרד.
בין צלע לקבב, בין כוס יין לנקניקיה, נתקלנו במתן אברהמס. אברהמס הוא שותף והשף במסעדות "הדסון" (ברמת החיל ובלילנבלום) ובכל מה שקשור לבשר, אני מוכן להפקיד בידיו את "הפעם ב..." שבה מתעורר הקרניבור בבטנו של מפחיתן שכמוני, שכמעט נמנע מאכילת בשר בשגרה - ויוצא לצרוך חלבון מן החי.
לא באה כל ההקדמה הארוכה הזאת אלא כדי לספר שאברהמס לא היה שם רק כחבר וקולגה, אלא גם אירח את השת"פ היינני-קולינארי הבא של "עגור", זה שהתקיים באמצע השבוע במסעדת "הדסון לילנבלום".
תכף נספר על האירוע, אבל נדמה שמפגש בין ייננים לשפים מוציא משניהם את המיטב. אמנם יש לנו כברת דרך לעבור עד שנגיע למצב שבו תפריט היין יהיה הראשון שבו מעיינים כשנכנסים למסעדה, אבל ההיכרות המוגברת (והצריכה הגוברת) של הישראלים, שצמחה מאוד בתקופת סגרי הקורונה לפני למעלה משש שנים, עשתה רק טוב לענף.
אחת מתופעות הלוואי המבורכות של הבוסט שקיבל ענף היין (הן מתוצרת ישראל והן יינות ייבוא) הוא פריחה של סצנת ברי-יין, פעם מצרך נדיר והיום צצים כמעט בכל קרן רחוב.
במקביל לפריחה של ברי היין, רבו לאחרונה המפגשים בין אנשי אוכל לאנשי יין. אם להישאר בתחום הבשר, הרי שמזללת הבשרים 12-B מקיימת אחת לחודש ערב שבו מתארחים יקב, מזקקה או מבשלת בירה ישראליים והבעלים, עדי אבו, לובש את הסינר ומייצר תפריט טעימות מיוחד ומותאם לסגנון הייחודי של כל אורח.
הרווח, מיותר לציין, הוא לשני הצדדים: היקב זוכה לחשיפה ולקידום מכירות בקרב קהל הסועדים והמסעדה מרוויחה ערב ייחודי שמציע ללקוחותיה הקבועים חוויה קצת אחרת ומאתגר קולינרית את השף.
קודם כל, חברים
"אני אשמח אם המקום יהיה מלא, אבל בכנות לא אכפת לי גם אם לא יבואו אנשים", אומר השף מתן אברהמס בשעת הפתיחה, שש בערב, שבה היינו הלקוחות הראשונים במסעדה.
לשמחתו המקום התמלא חיש מהר, אבל אברהמס הסביר ששיתוף הפעולה נולד קודם כל בזכות החברות. החברות החלה לפני כמה שנים, כשהדסון רכשו דרך היקב מלפפונים של חוות צוק, ההכרות האישית התפתחה להכרות מקצועית - והשאר היסטוריה. "אני אשמח אם בזכות היין ייחשף קהל חדש למסעדה, אבל מבחינתי העיקר הוא לאכול ולשתות עם חברים טובים".
במה מתבטא החיבור בין היקב למסעדה? ראשית בשם: "שמירה מיוחדת" (תרגום מילולי לעברית של המונח "ספיישל רזרב" שנועד לציין יינות מיוחדים) שנית בקונספט: היינות של עגור מקורם בכרמים באזור שפלת יהודה, אחד מאזורי היין העתיקים בתולדות האנושות. אברהמס מצידו הקפיד לשלב בכל מנה לפחות מרכיב אחד שמקורו בשפלת יהודה.
אבל כפי שכבר אמר, עיקר השילוב הוא באנשים: דרורי מסתובב בין השולחנות ומוזג כוס פה וכוס שם למי שכבר נהנים מתוצרתו (ולא רק יין, אלא גם מהוורמוטים הנהדרים שלו, תחת המותג "וודטה" וכן דג'יסטיף שעונה לשם "MAR-LA-A" משחק מילים ששואב השראה משירה של נעמי שמר "על הדבש ועל העוקץ").
מלבד הענבים שמשמשים לייצור היין, דרורי מלקט בעצמו את צמחי התבלין שמעניקים טעמים וניחוחות יחודיים למשקאות הנוספים. אברהמס מצדו עשה שימוש מפתיע על גבול המטורף בתוצרת שפלת יהודה, כך למשל במנת קינוח שבמרכזה גבינת בושה עם קונפיטורה אדמדמה של פרי מתוק ואשכול שלם של ענבי בוסר שנכבשו כמלפפונים חמוצים. רחוק מלהיות קינוח קלאסי, אבל מאתגר את החך כמו ששום קינוח סטנדרטי לא יכול לאתגר.
שיעור בלשון
מה בתפריט המיוחד? מרק חצילים מעושן, שזכה לכינוי "שומר אחותי", עם שומר בר (58 שקלים), מנה קלילה ומפתיעה.
שקדי עגל וגזרים מזוגגים בוורמוט וסירופ אורן ירושלמי (92 שקלים), מנה שהיא תענוג גדול לחובבי חלקי פנים, משמרת את טעמם העז של שקדי העגל עם הזיגוג העדין והמתקתק של הגזרים.
מצטיינת הערב, לפחות לטעמי: לשון בקר ופטריות ברוטב מון-שרי, צלפים וחמאה (78 שקלים) - לא תאמינו מה אפשר לעשות עם המנה הזאת שרוב חומרי הגלם שלה מזכירים אולם חתונות בשנות ה-80 - ועם זאת מדובר בווירטואוזיות קולינרית לכל דבר ועניין.
עוד אכלנו "בורגר קסם" - לארדו, רוטב יין "גאריג" ומוח עצם (88 שקלים) מקסים ושומני, עד שאם מקשיבים לשילוב עם מוח העצם, אפשר לשמוע את הלב מאט.
השלימו את התפריט המיוחד קוביות קולורבי צעיר וחלוט בחמאה, רוטב מון שרי וגבינת פרמזן (68 שקלים).
ליקקנו את האצבעות, אבל לא עצרנו שם אלא המשכנו אל מנה מהתפריט הרגיל (חלונות ניו יורק, מהקלאסיקות של הדסון), לצד כמה נתחים שחלקם יושנו מאז חודש יולי (84 שקלים ל-100 גרם) ועוד מנות "רגילות" כמו הביפבורגר הקלאסי של המקום (88 שקלים) או כריך פילדלפיה (92 שקלים).
את המנות מהתפריט המיוחד, למעט מנת ההמבורגר ליווינו בבקבוק של עגור לבן (218 שקל) ואת מה שיכול להיחשב כ"עיקריות", בבקבוק מסדרת "לים" (LAYAM), היקרה יותר (אם אינני טועה מחירו היה קרוב ל-300 שקל, אבל כאן עלי להודות שייתכן שאיני מדייק, בכל זאת עסקינן בבקבוק השני).
בגזרת הקינוחים, מלבד גבינת הבושה עם הקונפיטורה והענבים המוחמצים שכבר דובר בה, דגמנו גם עוגת דבש מטורפת ומתובת בחמימות. הבטחנו שממחר דיאטה, ובחיי שאהיה מוכן לצום במשך שישה ימים רצופים לו יובטח לי שארוחה דומה תחכה לי ביום האחרון של השבוע, במפגש בין חברים שכולו תשוקה לאוכל ויין.
ערבי שיתוף פעולה במסעדת הדסון - פרטים באתר המסעדה
