במסעדת Antica Hostaria בקליארי מצאתי בוטרגה מצוינת, דגים עסיסיים וקינוח סרדיני שכדאי להשאיר לו מקום. החשבון לזוג, כולל בקבוק יין: 100 אירו
יש מסעדות שמגיעים אליהן בעקבות תמונה ברשת, ויש כאלה שמגיעים אליהן בזכות משפט אחד של חבר מקומי. "התפריט שם משתנה בכל יום, בהתאם למה שדגו באותו היום", אמר לי חבר בקליארי על Antica Hostaria. זו הייתה המלצה שהיה לי קשה לסרב לה. דג, אחרי הכול, עדיף לפגוש כשהוא עדיין בן כמה שעות מאז שדגו אותו.
לסרדיניה הגעתי במסגרת עבודתי כמדריך טיולים, כדי להכין מסלולים לשנת 2027 שישלבו מקומות מרתקים וקולינריה מקומית משובח. לאי האיטלקי הזה יש הרבה מה להציע בצלחת ובכוס: יינות, גבינות ונקניקים, ולצדם דגים ופירות ים. מבחינתי, בדיקת מסעדות, שיתאימו למטיילים שיבואו איתי, היא חלק הכרחי מעבודת ההכנה. אשתי הצטרפה לביקורת האיכות.
אותנטיות של 170 שנה ואנגלית שבורה
בערב הגענו שנינו למסעדה ששוכנת בסמטה עתיקה וצרה בקרבת הנמל. האנגלית של המלצרים הייתה מוגבלת, ואהבתי את זה, כי במסעדות שהן "מלכודות תיירים" המלצרים שולטים באנגלית. אחרי שנים בדרכים למדתי שגם המלצה מקומית וגם שיחה באיטלקית הן התחלה מבטיחה.
קלאודיו, הבעלים, הצביע בגאווה על שלט הנושא את הכיתוב "שנת 1852". הוא סיפר שהמקום החל את דרכו כפונדק עם מקום לסוסים ולעגלות של בעלי האחוזות שהגיעו ממרכז האי לעסקים ולירידים. "המסעדה שלנו היא השנייה בעתיקותה בקליארי", אמר. לדבריו, הוא נמצא במקום כבר 30 שנה, ואביו עבד בו 43 שנה. אלה מספרים שמסבירים את תחושת השייכות שבה הוא מדבר על המסעדה.
בריזה מהים וטעמים מרוכזים של סרדיניה
בהמלצתו התיישבנו בחוץ. בריזה מכיוון הים עברה בסמטה וליטפה. הזמנו שלוש מנות לפתיחה: תרד מוקפץ בחמאה, ירקות בגריל ובוטרגה.
התרד היה טוב והירקות שמרו על עסיסיות, אבל הבוטרגה הייתה המעניינת מבין השלוש. בוטרגה הן ביצי דגים שעוברות המלחה וייבוש, חומר גלם בעל טעם ימי מרוכז עם אוממי ומליחות מובהקת, המזוהה מאוד עם המטבח הסרדיני. כאן היא הוגשה ברצועות דקות, עם סלרי ועלי כרוב קצוצים, על מצע לחם דקיק. המליחות הייתה נוכחת מאוד, ובכל זאת זו הייתה מנה מצוינת. לבוטרגה יש אופי.
מבחן האש: איך צולים דג בצורה מושלמת
לעיקריות בחרנו שתי גרסאות של אותו דג: דניס, או Orata באיטלקית. האחת הייתה פילה בגריל, שהוגש עם רוטב עגבניות טריות ושום ותפוחי אדמה רכים. השנייה הייתה דניס שלם בגריל, לצד ירקות ופלחי תפוז.
בשתי המנות הדגים היו טריים מאוד ובשרם נשאר עדין ועסיסי. זה נשמע מובן מאליו, אבל צליית דג דורשת דיוק: המעבר מבשר עסיסי לבשר יבש קצר מכפי שנדמה. כאן הביצוע היה מוצלח. רוטב העגבניות והשום התאים לפילה, והדג השלם היה טעים בזכות עצמו. התוספות ליוו את הדגים בלי להשתלט על טעמם.
לצד האוכל הזמנו את יין הבית הלבן. בדרך כלל מדובר על יין פשוט וטוב. פה היין היה פירותי ומהנה, וליווה היטב את הארוחה. לפעמים "יין הבית" הוא בדיוק ההזמנה הנכונה.
100 אירו לזוג כולל יין: תמורה נדירה לכסף
לקינוח סמכנו שוב על המלצר והזמנו סבאדס (Sebadas, המוכר גם בשם Seadas), כיס בצק דק ממולא בגבינה, מטוגן ומוגש עם דבש. זהו קינוח סרדיני מסורתי, שהמפגש בין הגבינה המלוחה לדבש המתוק הוא לב העניין. הגרסה שקיבלנו הייתה מצוינת.
החשבון הגיע ל־100 אירו: סלסלת לחם קלוי, שלוש מנות פתיחה, שתי עיקריות, קינוח אחד, בקבוק יין, בקבוק סודה ואספרסו כפול. הסכום כלל גם קופרטו, דמי עריכת השולחן הנהוגים באיטליה. הוספנו 10 אירו כתשר, ובסך הכול שילמנו 110 אירו. בעיניי, זו תמורה טובה מאוד לארוחה זוגית בהיקף ובאיכות האלה.
כשסיפרתי לקלאודיו שאנחנו מישראל, הוא חייך ואמר: "אני מזמין את כל הישראלים לבוא ולבקר בסרדיניה, אני יודע שאתם אוהבים אוכל טוב ופה אצלנו לא תתאכזבו".
Antica Hostaria - סרדיניה | Via Cavour, 60, 09124 Cagliari CA, איטליה
חיים קוזניץ הוא מדריך טיולים בחו"ל ובארץ, מגיש "ציפורי לילה" בגל"צ, פינת סיפורים ברשת ב' אצל שמעון פרנס, ומופיע עם סיפוריו ברחבי הארץ. לעמוד הפייסבוק שלו לחצו כאן.