עומס תנועה ברחוב הראשי של קריית שמונה וגלידת שמן זית באוניברסיטת תל-חי בקריית שמונה - שתי החוויות האלו שהתרחשו ברביעי הקודם אחר הצהריים סימלו יותר מכל את העובדה שאצבע הגליל חוזרת אט-אט לשגרה. אחרי שנות המלחמה, הפינוי וההפגזות, התכנסו בצהריי רביעי חוקרים, מגדלים, תזונאים ואנשי קולינריה כדי לדבר על שמן הזית הישראלי. ומתברר שיש לא מעט סיבות לגאווה.
האירוע, הכנס השנתי של ענף הזית שנערך במסגרת פסטיבל ימי ענף הזית תחת הכותרת "ראשון המסיק: בין בריאות ל-Longevity", הובל על ידי ד"ר לואי בשיר, ראש החוג למדעי המזון באוניברסיטה, וד"ר עדי נעלי, מנהל ענף הזית במועצת הצמחים.
גולת הכותרת שלו הייתה בדיקת מעבדה השוואתית שערכו חוקרי מעבדת שמן הזית באוניברסיטה בשיתוף ענף הזית במועצת הצמחים, עם תוצאותיה החד-משמעיות שיעזרו גם לנו, הצרכנים, להבין איזה שמן זית אנחנו *באמת* מכניסים הביתה, ועל הדרך לזהות בקלות חיקויים.
פי 3 יותר בריא: המספרים שמאחורי הבקבוק
בבדיקה השוו החוקרים בין 11 שמני זית ישראליים ל-8 שמנים מיובאים, וחיפשו בהם את הפוליפנולים - נוגדי החמצון הטבעיים שנותנים לשמן את הטעם המריר-חריף שלו, ובעיקר אחראים על היתרונות הבריאותיים שלו. התוצאה הראתה פער עצום של פי שלושה לטובת התוצרת המקומית:
השמנים הישראליים הגיעו לממוצע של 573 מ"ג פוליפנולים לק"ג, כשחלק מהבקבוקים התקרבו אפילו לרף של 1,000. השמנים המיובאים, לעומת זאת, הגיעו לממוצע של 180 מ"ג לק"ג בלבד, וחלקם צנחו עד ל-140.
לנתונים האלה יש משמעות מעשית מאוד לקראת הרפורמה שמקדם בימים אלה משרד הבריאות. החל מינואר 2028 תאושר לראשונה בישראל הצהרה בריאותית רשמית (Health Claim) על גבי תוויות שמן הזית, אך רק שמנים שיכילו לפחות 250 מ"ג פנולים לק"ג יוכלו לשאת אותה - רף שרוב השמנים המיובאים שנבדקו כלל לא עוברים.
לדברי ד"ר בשיר, הסוד הבריאותי טמון בעיקר בשמן "ראשון המסיק", המופק מזיתים שנמסקו ממש בתחילת העונה. "הוא מתאפיין בעושר גבוה של תרכובות פנוליות בעלות פעילות ביולוגית משמעותית, וביניהן Oleocanthal ו-Oleacein, הנחקרות בשל יכולתן להפחית עקה חמצונית ודלקתיות ולתמוך בהזדקנות בריאה", הסביר. ד"ר נעלי הוסיף כי היתרון המקומי נובע פשוט מהזמן הקצר שחולף מהמסיק ועד הצרכן, בעוד ששמנים מיובאים עוברים מסעות שינוע ואחסון ממושכים שפוגעים באיכותם.
דשא קצור ושקדים ירוקים: הזן החדש מהגולן
אם לפני 20 שנה טעימה מקצועית של שמן זית נקי נראתה כמו מעמד מוזר, הכנס הוכיח עד כמה תרבות השמן בישראל השתנתה. ניזאר עבד אל-האדי, מדריך לגידול זיתים וטועם מוסמך, הדריך את הקהל שלב אחר שלב כיצד מתבצעת טעימת שמן זית מקצועית: אוחזים בכוסית, מחממים אותה קלות בכף היד, ורק א זשואפים פנימה את האדים.
"יש ריח של דשא קצור, של שקדים ירוקים", עלו הקריאות מהקהל. עבד אל-האדי, מרוצה מהאבחנות המדויקות, המשיך לטעימה עצמה: "הכניסו לפה מעט שמן, גלגלו בחלל הפה, הכניסו אוויר".
בכוסיות חיכה שמן שהופק בבית הבד של קיבוץ גשור שבגולן מזן זיתים חדש בשם "לביא" - על שמו של פרופ' שמעון לביא, חוקר החקלאות שעסק רבות בהשבחת הזית הישראלי ופיתח בעבר את זן ברנע הפופולרי. הטעם היה עז, מריר וחריף - פרופיל איכותי שלדברי עבד אל-האדי עדיין פחות אהוב על הצרכן הישראלי הממוצע. "השמן חזק וחריף כמוהו", סיכם אחד הטועמים.
האם התרגלנו בכלל לשמן מקולקל?
התזונאית הקלינית מירב מור-אופיר, יועצת מדעית למועצת הצמחים, הרחיבה על הקשר בין טריות השמן לאריכות ימים בריאה (Longevity), והזכירה כלל בסיסי שנוטים לשכוח: "זית הוא פרי, ושמן זית הוא מיצוי של פרי. כל עוד הפרי שלם הרכיבים מוגנים, אבל ברגע שהשמן מופק, חומצות השומן ונוגדי החמצון מתחילים להתפרק".
לדבריה, מחקר שבחן 160 שמני זית כתית מעולה הראה שאחרי שנה של אחסון, ריכוז הפנולים צונח בממוצע ב-42%. מאחר שבישראל אין צבירת מלאים כמו באירופה והשמן לא עובר שינוע ימי ממושך במכולות חמות, הוא מגיע למדף טרי יותר.
מור-אופיר התריעה גם מפני תופעת הזיופים שהתרחבה בעולם בעקבות בצורות וגלי חום בספרד ובאירופה שהקפיצו את המחירים, וחשפה עד כמה החיך שלנו התרגל לפגמים: "בסדנאות שאנחנו עורכים לדיאטנים ולדיאטניות, אנחנו מביאים שמנים עם פגמי איכות כמו עיפוש, חמיצות או התחמצנות. כשהן מריחות אותם, התגובה הקבועה היא: 'רגע, זה בדיוק הריח של שמן הזית שיש לי מהסופר. חשבתי שככה הוא אמור להריח'. אז לא. שמן זית איכותי צריך להריח אך ורק מפרי טרי".
אנטי-אייג'ינג לבקבוק: 4 כללים לשמירה על שמן הזית בבית
האריזה קובעת: העדיפו בקבוקים קטנים ואטומים לאור, ורצוי מזכוכית כהה או פח, ולא פלסטיק.
צמצמו מגע עם חמצן: קניתם מיכל גדול? חלקו אותו מראש לבקבוקים קטנים יותר.
הרחיקו מחום: אל תשאירו את הבקבוק ליד הכיריים, התנור או חלון שטוף שמש.
אפשר ואפילו כדאי לטגן איתו: מור-אופיר מנפצת את המיתוס הוותיק ומסבירה ששמן זית איכותי מתאים בהחלט לטיגון. הוא מכיל כ-74% חומצה אולאית (לעומת כ-64% בקנולה), שנחשבת יציבה מאוד בחימום, ונוגדי החמצון שבו מגינים עליו מפני התחמצנות.
הקינוח שגנב את ההצגה: גלידה אמריקאית משמן זית
לצד המדע והבריאות, הכנס הציע גם טוויסט קולינרי מפתיע: גלידה אמריקאית רכה שבה כל החמאה והשמנת הוחלפו בשמן זית. מאחורי הפיתוח הניסיוני עומד יוחנן גרבר, שעבד בחודשיים האחרונים יחד עם השפית-קונדיטורית מרלין בחוס במעבדות הכימיה של האוניברסיטה.
"גלידה אמריקאית היא משהו שקרוב מאוד לליבי", סיפר גרבר למשתתפים והסביר את האתגר המקצועי: "גלידות על בסיס שמנת נוטות לצאת קשות ממכונת הגלידה בטמפרטורות של אפס עד מינוס ארבע מעלות, כי חמאה מתקשה בקור. לשמן זית אין את המנגנון הזה. כדי להעניק לגלידה גוף ומרקם עשיר של שמנת בלי לשנות את המבנה הכימי של השמן, שיחקנו עם הרכב הסוכרים ודרגת הקיפאון - שילבנו סוכרים שקופאים במינוס 20 מעלות עם כאלה שקופאים באפס מעלות. כך הצלחנו לייצב גלידה אוורירית וקרמית שמביאה לידי ביטוי את שמן הזית בצורה חדשה לגמרי".
