עד שעץ הקוקו ימות

ההיפ הופ שולט במוזיקה העולמית ובעקבות כך הגיע הז'אנר לישראל והפך לטרנד מוביל; אופנת הג'ינס הנמוך הגיעה מחו"ל לארץ והפכה את כל הגברים הציוניים למאושרים; הטאפס, הגיעו מספרד ומוגשים בכל בר וביסטרו שמכבדים את עצמם. נדמה כי כל דבר טרנדי בעולם המערבי, יהיה שוס ענק גם בישראל. אולם מנגד עומדת כבר שנים רבות דוגמה אחרת, שמחכה לתורה להיות הדבר הבא בישראל, אך בינתיים ללא הצלחה מרובה. הכוונה היא למותג האלכוהול הנמכר ביותר בעולם: בקרדי.

את הבקרדי מכירים כולם, לא? הרי כל אחד מאיתנו, בין אם נודה בכך או לא, לגמנו משקה זרחני ומוגז מבקבוק קטן וצבעוני בשם "בקרדי בריזר". אבל אני לא מתכוון לאותו RTD, אלא למותג עצמו - הרום של בקרדי. הבקרדי הוא משקה ששותים ממנו כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה מקומות בעולם, עד שקשה להבין מדוע דווקא בישראל - מדינה שבה המשקאות המתקתקים מתחבבים ביתר קלות על הבליינים - הוא לא תפס. אולי שיווק לא נכון, אולי חוסר התאמה לטעם הישראלי, מי יודע? מה שכן, ההיסטוריה של המותג מעניינת לא פחות מאשר הטעם והאיכות שלו, ולעתים, כדי להתאהב במשקה אלכוהולי צריך לדעת עליו קצת יותר. אולי הגיע הזמן להכיר מקרוב את הבקרדי.

דון פאקונדו בקרדי, האיש שמאחורי הרום, נולד באוקטובר 1814 בקטלוניה שבספרד. בשנת 1829, תקופה בה האימפריאליזם האירופאי היה בשיאו, היגר בקרדי עם משפחתו לעיר סנטיאגו שבקובה ועם השנים הפך לסוחר יין ידוע ומצליח. עם הזמן החל דון פאקונדו לחקור את תעשיית הרום האדירה בקאריביים וניסה לרדת לעומקו של המשקה. עד אז, הרום זוקק ממולסה, מעין עיסה דביקה העשויה ממיץ קני הסוכר, ואת התזקיק היו (לעתים) מיישנים בחביות עץ כדי לתת לו טעם, ארומה וצבע מיוחדים.

הבעיה היתה שרוב מותגי הרום, שהיו קיימים באותה תקופה, היו גסים מאוד בטעמם, בעיקר בעקבות חומרי הגלם ותהליכי הייצור הזולים, ולכן החליט בקרדי לנסות ולמצוא שיטה בה הרום יהיה עדין ועשיר יותר בטעמים ובארומות.

בשנת 1843 נישא דון פאקונדו בקרדי לדונה אמליה מוראו והיא זו שדחפה אותו לעשות את הצעד האמיץ ולייצר את הרום האולטימטיבי שעליו חלם במשך שנים. דון פאקונדו ח?ב?ר למדען, ויחד הם החלו לחקור את כל תהליך הייצור של הרום - מחומר הגלם ועד לביקבוק. לאחר ניסיונות רבים בהכנת המשקה, מסקנתם הייתה נחרצת: אם מסננים את הנוזל האלכוהולי דרך פחם פעיל (ממש כמו וודקה), המשקה הופך לחלק, שקוף, נקי ועשיר בטעמים, הרבה יותר מהרום שייצרו עד אז.

לאחר הגילוי המרעיש החליטו דון פאקונדו ודונה אמליה להקים מזקקה משלהם, שבה יהיה אפשרי להכין את הרום המבוקש. הזוג החל לחפש אחר מבנה גדול שיכיל בתוכו את הציוד הנדרש, ולאחר זמן מה מצאו את המבנה המיוחל במחיר - 3,500 פזו. כשנכנסו בפעם הראשונה למבנה הנטוש, הבחינו בחבורת עטלפים בתקרת המבנה ודונה אמליה, בהיותה אישה מאמינה באמונות טפלות (וגם כאשת שיווק לא רעה בכלל), ידעה כי הקובנים מאמינים שעטלפים מביאים עמם בריאות טובה, עושר ואחדות משפחתית, ולכן המליצה לבעלה להפוך את העטלף לסמל המסחרי של הרום וכך היה.

ב- 1862 הוקמה "חברת בקרדי" (Compania Bacardi). למבנה הוכנסה מזקקת דוד מנחושת (Copper Still), והיא ייצרה כמות של 35 חביות מולסה מותססת ליום. דון פאקונדו נעזר באחיו, חוזה, שהבין בכל ענייני השיווק והפרסום, ויחד הם ניהלו את המזקקה, ואף פתחו לידה חנות לממכר הרום החדש. מחוץ למזקקה נטע בנו של דון פאקונדו עץ קוקוס גדול שכונה "אל קוקו" (El Coco) והאמונה המשפחתית טענה כי החברה תצליח בקובה כל עוד "אל קוקו" יכה שורשים.

הרום החדש, שנשא את השם "בקרדי", אכן היה חלק וטעים יותר מהרום שהיה מיוצר עד אז. הבקרדי הפך ללהיט גדול בקובה, ובגלל טעמו העדין היה לרום הראשון שנמכר במסבאות, אבל מה לעשות, לא הכל הלך חלק לבקרדי. קובה, שהיתה תחת שליטה ספרדית, החלה להתקומם ומרידות מקומיות הביאו לכך שב- 1890 הוגלה אמיליו בקרדי, בנו הבכור של דון פאקונדו, בעוון "פעולות אנטי קולוניליסטיות", ואחיו, חוזה פאקונדו, נשאר בקובה עם המשימה הקשה לשמר את המפעל בימי המלחמה. ב-1898 התחוללה מלחמת אמריקה- ספרד ונשות משפחת בקרדי ברחו לג'מייקה כפליטות מלחמה. רק לאחר המלחמה הקשה, כשקובה נכבשה על ידי האמריקאים, חזרו הנשים לקובה, וב- 1899 מינה הגנרל לאונרד ווד (המושל הצבאי של קובה), את אמיליו בקרדי כראש העיר סנטיאגו דה קובה. הכבוד חזר למשפחת בקרדי, ובעקבותו גם הכסף והמכירות.

בשנת 1900 הומצא אחד מקוקטיילי הרום המפורסמים ביותר, ה"קובה ליברה", תערובת של בקרדי וקוקה קולה. הסיפור הוא שקבוצת חיילים אמריקאים ישבו במסבאה בהוואנה, בירת קובה, ואחד המפקדים ערבב את הרום המקומי, בקרדי, עם קוקה קולה שהביאו איתם החיילים האמריקאים. הטעם התחבב עליו והוא והזמין עוד סיבוב ואחריו עוד אחד. החיילים מסביב התעניינו מה הוא שותה ולאחר שכולם לגמו מהקוקטייל החדש, הציע אחד החיילים לשתות לחיי "קובה חופשית" (Por Cuba Libre!) מהספרדים, וכך נולד השם. הבקרדי היה לרום הרשמי של הקוקטייל, וכך בעצם חדר לשוק האמריקאי.

בשנת 1912, כשראו שהביקוש לרום גדל, פתחו בבקרדי עוד שני מפעלים: בברצלונה ובניו יורק. המפעל בניו יורק נאלץ להיסגר בשנת 1920 עקב חוקי היובש ובגלל החוקים האלה קובה הייתה פתרון נהדר לאמריקאים, שרצו להמשיך לשתות אלכוהול ללא הפרעה. התוצאה הייתה שהבקרדי תקע יתד בלב השוק האמריקאי הצמא.

באותן שנים בהן נפתח מפעל חדש וגדול בסנטיאגו, הזמין פאקונדיטו בקרדי, נציג הדור השלישי של משפחת בקרדי, את האמריקאים המנועים מאלכוהול לבוא לקובה ו"להתרחץ ברום בקרדי". בשנות ה- 30 נפתחו מפעלים של בקרדי במקסיקו סיטי ובפורטו-ריקו, והמותג שרד את מלחמת העולם השנייה בהצלחה כלכלית.

ב- 1959, לאחר שמורדים קובנים ובראשם צ'ה גווארה ופידל קסטרו הצליחו להפיל את באטיסטה, מנהיג קובה, החלו לעלות חששות בחברת בקרדי. הסיבה לחששות הייתה משולשת: לא היה ברור אם ארה"ב תפלוש בכוח לקובה כדי לשחרר אותה מהמורדים; האם המורדים עצמם, בהיותם קומוניסטיים, ינסו להרוס את חברת בקרדי ומנגד עץ הקוקוס המפורסם "אל קוקו" גווע לאטו ומת לאחר 98 שנים. התברר שהאפשרות השנייה הייתה הנכונה וקסטרו החליט על הלאמת כל הנכסים והמפעלים הפרטיים בקובה. המשמעות מבחינת משפחת בקרדי, הייתה שכל מפעל חייהם יירד לטמיון.

משפחת בקרדי החליטה שלא לקחת סיכונים ונמלטה לאיי הבאהמס, ומשם לאי ברמודה כשבאמתכתם המתכון הסודי להכנת הבקרדי. המפעל בקובה אכן הולאם על ידי הממשל החדש, אך מכיוון שהמתכון לא נשאר בקובה, לא הייתה אפשרות להמשיך ולייצר את הבקרדי המקורי, והוא נסגר.

כיום, המשרדים הראשיים של חברת בקרדי נמצאים בהמילטון שבאיי ברמודה והמפעל הראשי של החברה נמצא בסאן חואן שבפורטו ריקו. בקרדי, כמותג האלכוהול הנמכר ביותר בעולם, קנו את חברת הוורמוטים "Martini & Rossi" האיטלקית והקימו תאגיד אלכוהול ענק בשם "בקרדי מרטיני". בבעלות התאגיד מבחר מותגים ענק ואיכותי כגון: בומביי ספייר, דיוורס, בנדיקטין, דיסארונו, גריי גוס, וכמובן בקרדי ומרטיני על מותגיהם השונים.

בקרדי לבדו מוכר כ- 200 מיליון בקבוקים בשנה בכל רחבי העולם, והוא מקדים את סמירנוף (מס' 2 ברשימה) בכ- 10 מיליון בקבוקים, הפרש די גדול וקשה להשגה.

לבקרדי מבחר רחב מאוד של מותגים:

* בקרדי סופריור - Bacardi Superior

ידוע גם בשם "Carta Blanca" ("תווית לבנה" בספרדית). זהו המותג הפשוט והנמכר ביותר של בקרדי. רום, שמיד לאחר תהליך הזיקוק מסונן פעמיים דרך פחם פעיל, נמהל במים ומבוקבק ברמה אלכוהולית של 40%. הנוזל שקוף כמו מים צלולים והטעם מתקתק. מצוין לערבוב עם משקאות קלים או בקוקטיילים שונים.

* בקרדי לבן - Bacardi White Rum

רום, שלאחר תהליך הזיקוק, סונן דרך פחם פעיל פעם אחת, יושן בחביות עץ אלון במשך שנה, ולאחריה סונן דרך פחם פעם שנייה, נמהל במים ובוקבק. 40%.

* בקרדי אורו/גולד - Bacardi Oro/Gold

רום המיושן בין 2-5 שנים, ומכיל צבע מאכל המשווה לו צבע ענברי. טעמו מתקתק, אך מלא יותר מהבקרדי הפשוט, והוא נהדר לשתייה נקייה או לערבוב עם משקאות קלים. 40%.

* בקרדי אנייחו - Bacardi Anejo

הגרסה המיושנת הראשונה של בקרדי. מדובר ברום שיושן בחביות עץ אלון במשך לפחות 6 שנים, והמילה אנייחו ("זקן" בספרדית) מעטרת את שמו כאזכור לכך שהרום "הזדקן" בחבית. צבעו כהה (גם מהיישון וגם מצבע מאכל), טעמו מתקתק וקרמלי והוא מתאים בעיקר לשתייה נקייה. 40%.

* בקרדי 8 - Bacardi 8 Anos

אחד ממותגי הרום המשובחים והטעימים ביותר של בקרדי. רום ששכב לא פחות מ- 8 שנים בחביות עץ אלון, קיבל טעם קרמלי (גם בעקבות תוספת של צבע קרמל), מעט מעושן ומזכיר וויסקי משובח, אבל מתקתק. מצוין לשתייה נקייה, חבל לבזבז אותו על קוקטיילים. 40%.

* בקרדי סולרה - Bacardi Solera

שיטת הסולרה מוכרת יותר מעולם יינות השרי הספרדיים כאשר חביות היישון מעוצבות כפירמידה והיין המיושן יורד לתחתית הפירמידה ככל שהשנים חולפות. הבקרדי סולרה מיושן באותה צורה בדיוק, כאשר זמן היישון הוא 3 שנים. 40%.

* בקרדי 151 - Bacardi 151

הבקרדי 151 הוא רום מיוחד במינו. המספרים "151" מציינים את הרמה האלכוהולית של הרום, והכוונה איננה, כמובן, ל- 151% אלכוהול, אלא ל- 151 Proof. ה- Proof היא שיטה אמריקאית (קיימת גם בכמה מדינות אירופאיות) המודדת רמה אלכוהולית במשקאות, כאשר הנוסחה היא פשוטה ביותר: כל 2 Proof שווים ל- 1% אלכוהול. מכאן נובע שהבקרדי 151 מכיל לא פחות מ- 75.5% אלכוהול !

על התווית האחורית בבקבוק יש אזהרות שונות ומשונות מהצתת אש ליד הבקבוק, על הרחקה מידם של ילדים קטנים ועוד. זהו רום שלא מומלץ לשתות נקי, ואת האמת? אפילו לא עם משקאות קלים (הוא ישרוף לכם הגרון). הוא טוב לשתי מטרות בלבד: 1. הדלקת קוקטיילים שאמורים לבעור 2. חיזוק משקאות "חלשים" מדי.

* בקרדי ספייס - Bacardi Spice

הבקרדי ספייס הוא מותג נהדר, טעים ומפתיע לטובה. ברום מושרים תבלינים שונים כגון קקאו, קינמון, קפה, אננס ועוד, מה שהופך את הטעם לאקזוטי מאוד והרבה יותר קל לשתייה מאשר הרום הרגיל או זה המיושן. מתאים מאוד לשתייה נקייה או בקוקטיילים שונים (מוחיטו למשל). 40%.

לבקרדי יש מגוון רחב מאוד של רום בטעמים שונים, כשבכל אחד מהמותגים הללו מושרים תבלינים כאלה או אחרים הנותנים לרום טעם וניחוח מעניינים. בקרדי לימון (Limon), בקרדי תפוז (O), בקרדי ונילה (Vanila), בקרדי קוקוס (Coco) ובקרדי פטל (Razz 35%).