שתיקה מביכה

בית קפה נחמד, לה סנטרל. מצאו חן בעיניי החלונות הרחבים, הפונים אל נקודת המפגש של אלנבי הסואן עם חלקה הירוק וההיסטורי של שדרות רוטשילד. החלונות הדומיננטיים מבליטים את נוכחות הרחוב, אך כפי שציינתי בפני עצמי בחשיבות רבה, תורמים באותה עת לאווירת הצוללת של המקום, ויוצרים חיץ ברור בין חוץ לפנים. גם המוזיקה היתה בסדר רוב הזמן. לרגע מישהו השתגע ושם איזו מוזיקת מועדונים רועשת, טכנו נגיד. זה לא שאני באמת מבינה בזה, אבל הלואי ארמסטרונג שהתנגן שם ביתר חלקי הערב הלם היטב את האווירה. שמתי לב לפרטים נוספים בקשר למקום, כמו למשל מיזוג האוויר או היחסים בין המלצרים, אבל אחסוך אותם מכם. כפי שבוודאי הבחנתם, היה לי שפע של זמן פנוי בלה סנטרל. ואני חשבתי שללכת לבד לבית קפה זו משימה מסובכת. שוב מתברר שבחיים הכל יחסי.

לפעמים, אנשים שהפגינו חברות למופת כשהכירו באינטרנט, מתגלים במפגש חוץ~וירטואלי, נגיד כשנפגשים לקפה, כזרים מנוכרים. לעתים זו רק המבוכה שגורמת לאינטימיות הווירטואלית להיראות מגוחכת באור המציאות; לעתים זו הכימיה המילולית שנותרת המומה לנוכח העדר הכימיה הכואב של מראה העיניים. כך או אחרת, לא אושיית רשת למודת סבל שכמותי תחרד כך ממפגש כושל עם זוג שחשבתי בטעות כחביב, כפי שהיה באותו ביקור אומלל בלה סנטרל. לא ולא, עם אכזבות אני איכשהו מסתדרת. מה ששבר אותי הפעם היתה השתיקה.

כמובן, אף אחד לא אוהב שתיקות מביכות. אני רואה את מבטיהם המשוטטים של בני שיחי הפוטנציאליים, תרים אחר ישועה שבוודאי תבוא להם מכיוון התקרה או אולי דווקא ממעמקי כוס המיץ שבה הם ממשיכים לחפור בערנות זמן ממושך לאחר שהתרוקנה לגמרי, מבקשים את נפשם למות. ובכל זאת, יש רק אחת שכל זה הוא מעבר לכוח הסבל שלה, רק אחת שאינה יכולה להסתפק במשחקי קשית מענגים כמו כולם, רק אחת שחייבת להפר את הדממה המוחלטת ולהתחיל לירות מילים לכל עבר. אילו מילים? זה לא משנה. שאלות על העבר הרחוק, תהיות על העתיד הקרוב, טוויסטים מפתיעים לווידויים מיותרים, הכל הולך, רק שלא יהיה שקט. ושלא תחשבו שיש מי שמכיר לי חסד על הצלת המצב. השיחה התקיימה בסופו של דבר, אך חוששתני שמה שייזכר בעיקר מאותו מפגש כושל בלה סנטרל הוא שהיתה שם אחת מעצבנת שלא סתמה את הפה.

אולי ייזכר גם שהשירות היה יעיל ומוקפד, אך התפריט החדש והמושקע, שלכבודו ביקרנו במקום, סירב להצטיין. לסלט נתחי עוף (42 שקל), שכלל הרבה חסה, מעט עוף, עגבניות שרי, בצל סגול, קרטונים חסרי טעם ורוטב משעמם, לא יזיק לקחת שיעורים מהקולגה הנדיב במרמורק, שנהנה אפילו ממחיר זול יותר. מנת לחם שהוזמנה כתוספת לסלט (7 שקלים, 12 שקל אם מזמינים בנפרד), היתה טעימה מאוד, ולוותה בחמאה ובזיתים מצוינים, אך הלחם הגיע קר. המנה הגרועה של הערב היתה פסטת לה סנטרל (46 שקל), שכללה מעט מדי חזה אווז מעושן, שמן זית ועשבי תיבול בלתי מורגשים, וסבלה מתפלות קשה. מיץ אשכוליות אדומות (13 שקל) היה מריר כראוי, אבל הלימונדה (אותו מחיר) הכילה חלקיקי פרי קטנים והיתה כיפית יותר. העניינים השתפרו באזור הקינוח. טרוף שוקולד (26 שקל) נבחר מתוך מקרר הקינוחים הנאה, ולא אכזב. המוס בפנים היה סביר, אבל ציפוי השוקולד המריר שגולגל גם בקקאו משובח היה נפלא ממש. הפוך קטן (9 שקלים) היה מוצלח מאוד, אבל הכי מוצלח היה המשקה האלכוהולי שוק אטאק, שכלל וויסקי, שוקולד בלגי וחלב מוקצף (26 שקל), שהיה טעים ומשמח, וחבל שלא הוזמן בשלב מוקדם יותר של הערב. בהחלט היינו זקוקים לו.

Le Central. שד' רוטשילד 29. טל' 5667822. פתוח: כל השבוע 8:00 עד לקוח אחרון.