מוציאים עשן

זה הורג אותנו, ממאיס עלינו את ההנאה הקטנה של לשתות דרינק, מחריב כל בילוי בבר וגורם לנו לתור ולחפש מקום שמתחשב ברגשות שלנו. חוסר ההתחשבות הבסיסית הוא זה שהכי מרגיז, והמבטים המבועתים נותנים לנו הרגשה, ולו רק לרגע אחד, שאנחנו לא בסדר.

אם לא הבנתם על מה אני מדבר אז הנה ווידוי כואב: שלום, שמי גיא גיסר ואני מעשן. אני, וחבריי המעשנים והמעשנות, נמצאים בשנים האחרונות תחת מכבש לחצים אדיר, שמנסה למנוע מאתנו את הכיף שבלשבת בבר עם דרינק וסיגריה. וזה מרגיז, מרגיז מאוד.

אז נכון, העישון לא כל כך מועיל לבריאות, אבל יש גבול. אלכוהול בלי לעשן זה כמו מרק תימני בלי חילבה - טעים, אבל משהו בכל זאת חסר.

אני כבר מדמיין את התגובות הנזעמות, אבל הגיע הזמן לומר את האמת: אנחנו מקופחים! נמאס מטרנד הבריאות החדש והמאוס המונע עישון בברים ומסעדות, ולו רק בגלל הצביעות. כל אותם בכיינים הדורשים ממני לכבות את הסיגריה, חוזרים הביתה במכונית שעלולה להרוג הולך רגל תמים, מדברים תוך כדי בסלולרי שמסרטן את המוח ושותים אלכוהול שהורס את הכבד. אז למה להיות קטנוניים וללכת נגד הדבר היחיד שגורם לי לשבת בהנאה על הבר והוא לשתות משקה ולהפריח לאוויר ענן עשן קטנטן?

ושלא תבינו לא נכון - אני נגד עישון במקומות ציבוריים רגילים. קניונים, חנויות, תחנות רכבת, שדות תעופה, מטוסים וכיוצא בזה. אני יכול להבין שהעשן מפריע וקצת מסריח את האווירה, אבל העישון הולך יד ביד עם האלכוהול כל כך הרבה שנים, שזה ממש פשע להפריד בין השניים.

מישהו יכול לדמיין את המפרי בוגארט יושב על הבר ב"קזבלנקה", שותה את הווילד טרקי שלו ולא מצית סיגריה אחר סיגריה? את צ'רצ'יל לוגם מרטיני יבש ללא סיגר? את ג'ון וויין מוריד שוטים בלי הסיגריה בזווית הפה? אי אפשר, זה לא טבעי, כי העישון, תאמינו או לא, עושה לפעמים טוב לטעם המשקה.

אמנם זה נשמע אבסורדי ומוזר - הרי העישון הורס את חוש הטעם והריח ובלעדיהם אי אפשר להעריך את הטעמים והארומות של המשקה ולהתרשם מההבדלים הקטנים בין לגימה ללגימה - אך לעתים, וכל מי שמעשן יבין אותי, זה עושה את כל ההבדל. אחרי שלוגמים מהמשקה ושואפים מהסיגריה, יש טעם רענן, קצת חריף, אבל כזה ש"מנקה" את הפה מהטעם הספירטי של המשקה. כל שלוק הוא תענוג חדש בזכות הסיגריה. את זה רוצים לקחת ממני?

הסיגריה, יותר מכל דבר אחר, היא פוזה. לא כולם יודו בזה, אבל החזקתה של הסיגריה בין האצבעות והכנסתה לפה כל כמה שניות גורמות להרגשה נינוחה, קו?לית, לפעמים חושנית וסקסית, והעשן שיוצא מהפה גורם לנו להתעמק בו ואופף את הכל באפלוליות נעימה. כל אלה גורמים למעשן להרגיש טוב עם עצמו, ליהנות מהרגע ולעשות על הסובבים רושם טוב ומלא בביטחון עצמי (אפילו אם זה לא כך באמת). לעתים, העישון נובע מעצבנות כלשהי, ואז כל העצבים מתמקדים בסיגריה עצמה ולא באנשים שמסביב, מה שגורם לאותו אדם להירגע.

יושבים על הבר ורוצים להתחיל עם הבחורה שמולכם? עם הבחור שלידך? מה יותר קל מלגשת ולומר את המשפט האלמותי: "סליחה, אפשר אש?"? מעולם לא היה קל יותר לפתוח בשיחה עם מישהו זר. תחשבו על המוני המפגשים בין בני זוג (או "סתם" בין אנשים) שלא היו מתרחשים אם אסור היה לעשן בברים.

עד כאן הבאתי טיעונים שאפשר להתווכח אם הם נכונים בכל מצב, או שאפשר להסתדר בהם גם בלי הסיגריה, הרי הכל עניין של השקפה. אבל את האמת - ואני משוכנע שאחוז גדול מהמעשנים יאמרו זאת בלחש - הדבר החשוב ביותר בעישון בברים הוא המגע בין האצבעות. אולי זה נשמע דבילי, אבל זו האמת לאמיתה. אנחנו צריכים לשחק עם משהו ביד תוך כדי הישיבה והשתייה, אחרת נרגיש כמו אידיוטים. מעולם לא הבנתי (וכנראה גם שלא אבין) איך אנשים יושבים בבר עם כוס ביד ומסוגלים להישאר שפויים בלי שהידיים יתעסקו במשהו. ישיבה על הבר בחוסר מעש ובידיים שלובות, כשמדי פעם שותים שלוק, גורמת לי להרגיש לא בנוח, כאילו אני כבול לכיסא וזו לא ההרגשה שצריכה להיות בבילוי.

גם לברמן, שמתמודד עם ענני העשן כל הלילה, יש סיבה טובה להיות בעד עישון בברים. כשיושב לקוח חדש על הבר, הדרך הכי קלה וטובה לשבור את הקרח היא להצית לו את הסיגריה. באקט אחד של הצתת סיגריה קיבל הלקוח שירות טוב, הקרח נשבר ואפשר להתחיל לדבר בלי גישושים מיותרים. הלקוח מרוצה, הברמן מרוצה, כולם מרוצים והכל בזכות סיגריה אחת קטנה.

כדי למנוע אי הבנות, אני מוכרח לציין שהבעיה שלי אינה רק עם מדיניות האנטי- מעשנים בישראל, אלא עם המדיניות הגלובלית. בארה"ב כבר כמעט ואי אפשר לעשן בשום מקום ציבורי (אולי חוץ מכמה מדינות בדרום ובמרכז), ויש הטוענים שאו-טו-טו אסור יהיה לעשן ברחובות וכל עניין העישון יהפוך לבלתי חוקי.

מילא, האמריקאים, מהם אני לא נבהל ומופתע, אבל מי שכן הפתיעו אותי לרעה הם האירים. אחד מהעמים עם מסורת האלכוהול הכי ותיקה, ספג מהלומה קשה וכואבת כשבאמצע שנת 2004 הוחלט על חוק האוסר לעשן במקומות עבודה, כלומר גם בפאבים המקומיים (אוסקר ווילד התהפך בקברו). חלק מהאירים, שבשבילם פיינט "גינס" זה כמו בשבילנו מיץ תפוזים, מאוד התנגדו לחוק אבל זה לא עזר והחוק עבר. לא מזמן נקנס בעל פאב ב- 1,200 יורו על כך שלא אכף את החוק ואפשר ללקוח לעשן.

בעלי הברים בכל העולם מתנגדים לחוק הנורא הזה. קהל הלקוחות שלהם מורכב ברובו ממעשנים ואיסור על עישון גורם לירידה משמעותית בהכנסות, מה שמוביל לסגירת מקומות. האם לכך התכוונו המחוקקים?

אז מה עושים? איך אפשר לגרום למצב שיעניק זכויות שוות גם למעשנים וגם ללא מעשנים?

באירלנד מצאו פתרון זמני: עיירות בצפון אירלנד מארגנות אוטובוסים שמביאים "תיירים" שרוצים לעשן בפאבים, ומכיוון שהחוק לא חל על צפון אירלנד, זהו האזור היחיד שבו הם יכולים לשתות ולעשן מבלי לעבור על החוק.

בארה"ב, כמו שיונתן גפן סיפר מיליון פעם, אנשים יושבים על הבר, מזמינים כוסית ויוצאים החוצה להפסקות סיגריה כל כמה דקות, גם אם יורד שלג.

אם יעבור חוק כזה בארץ אוטובוסים למקום אחר זה לא כל כך אקטואלי (אלא אם כן לנסוע לרמאללה כדי לעשן ולשתות עראק נשמע לכם כיף), ולצאת כל כמה דקות החוצה? נו, בטח אנשים יילחצו שיתפסו להם את המקום, יישארו מתוסכלים ללא סיגריות ולא יזיזו ת'תחת שלהם.

אני לא הצלחתי למצוא פתרון יעיל לבעיה, אז כל שנותר לי הוא לצאת במחאה, להזמין כוסית וויסקי, להצית סיגריה ולהמתין לנודניק התורן שיבקש ממני לכבות אותה. בזמן שהוא יעשה לי פרצוף אני פשוט איזכר במשפט של מרק טווין: "אם אני לא אוכל לעשן בגן עדן, אז אני לא אלך לשם".