קנטינה

ל"קנטינה" הגענו במצב של בלבול מתקדם. דקות ספורות קודם לכן זוהה באופן ודאי צמד ביצים בין רגליה של חתולתנו האהובה דיאנה. החתולה לשעבר הפגינה אדישות לגילוי, ורצה לחפור קצת בארגז החול כפי שהיא נוהגת לעשות מימים ימימה. הוריה ההמומים, לעומת זאת, נקלעו למשבר זהות קשה. איזה מין עולם הוא זה שבו חתולה אמהית ומתפנקת בעלת שם של נסיכה אירופאית יכולה לצמח ברגע צמד ביצים לגמרי לא קשור? לטשנו עיניים חשדניות זה בזה ותהינו אילו הפתעות נוספות צופן לנו העתיד.

התשובה לא איחרה לבוא. קנטינה הוא האחרון והמוצלח בטרילוגיית בתי הקפה החדשים והמתחדשים בשדרות רוטשילד (לצד לה סנטרל וקפה הלל). מיד כשנכנסנו למקום, אשר מכנה עצמו גם קפה וגם מסעדה איטלקית, הבנו כי משברי זהות אינם מנת חלקנו הבלעדית. האלמנטים המסעדתיים של המקום בלטו לעין: העובדה שהוא סגור בשעות הבוקר, הריהוט הכבד והעיצוב היפהפה, תפריט היינות המגוון לעומת הצמצום שניכר בתפריט הקינוחים, וכן השקט ששרר בו, כנראה משום שברקע לא הושמעה כל מוזיקה.

ניסיתי להתעלם מכל אלו ולהתרכז באיסוף עדויות לטובת הקו הסנגורי שאיאלץ לגבש, אם תבקש הקולגה הבכירה ממדור ביקורת המסעדות לטעון שאני גוזלת ממנה את פרנסתה. בטור סממני בית הקפה ציינתי, אם כן, כי תפריט האוכל המגוון מכיל גם מנות בית קפה קלאסיות, כגון סנדוויצ'ים וסלטים, שמחירי המנות ברובם אינם גבוהים בהרבה מן המקובל בבתי קפה, שעל אחד הקירות נצפו צנצנות של עוגיות, וכן שלעזאזל, על השלט בכניסה כתוב במפורש "קפה", זו לא אשמתי.

מכיוון שבכל זאת מדובר במקום בעל אוריינטציה איטלקית מובהקת, ויתרנו על הסנדוויצ'ים לטובת אנטיפסטי למנה ראשונה (38 שקל) וספגטי קורקבנים (48 שקל) ופיצה פטריות (38 שקל) למנות העיקריות. לא הצטערנו על הבחירה. האנטיפסטי היה טעים והכיל שלושה סוגי ירקות מתובלים היטב: חציל, פלפל אדום וארטישוק, שהתגלה כירק מאתגר לאכילה, ולאחר כמה ניסיונות מביכים הוכנע לבסוף עלה-עלה באמצעות נשיכות בקצוותיו הבשרניים. המנה לוותה בלחם וחמאה מצוינים.

איני נוהגת לאכול מזונות הנושאים שמות של איברי גוף אקזוטיים ולכן ויתרתי על טעימה מספגטי הקורקבנים. ידידי צ', לעומת זאת, שנראה לי שלא היה נרתע אפילו מפסטת אשכים, ליקק את האצבעות ודיווח שהקורקבנים היו מדהימים ושצריך רק לקחת בחשבון שהמנה קצת חריפה. גם הפיצה שלי היתה מוצלחת - דקיקה, מתובלת היטב ובעלת ארומה חמקמקה של שמן זית. הלימונדה (10 שקלים) היתה סבירה בהחלט, וכך גם היין האדום האיטלקי והקליל, מונטה פלצ'יאנו (18 שקל לגביע), שהחלטנו לנסות ברגע של נועזות.

תפריט הקינוחים המצומצם הכיל שלוש מנות בלבד: פנקוטה, פאי תותים וטירמיסו. הלכנו על הפוך קטן ויקר (12 שקל) וטירמיסו (20 שקל), שהתגלו, כצפוי בקנטינה, כטעימים מאוד. העקביות באיכותן הגבוהה של המנות הצליחה להפיס את רוחנו. הנה בכל זאת יש כמה דברים בעולמנו שאינם משתנים, אמרנו זה לזה.

Cantina. שד' רוטשילד 71, תל אביב. טל' 6205051. פתוח: כל השבוע 12:00~24:00.