חברות לשעבר תמיד יודעות לעצבן. "הייתי אתמול בלבונטין", היא הודיעה. "אתה ממש חייב לכתוב על המקום הזה. איזה כיף שם. למה אתה אף פעם לא מנגן מוזיקה כזו?". תודו שזה ממש מעצבן. דווקא הייתי פעם בלבונטין. איתה אפילו. גם אז היא כל כך נהנתה, שהיתה חייבת לעקוץ את האגו שלי. "אתה רואה", היא לחששה בשטנה, "זה בדיוק המקומות שאני אוהבת, לא כל אלו שאתה לוקח אותי אליהם". נשים.
בעקבות הטלפון, בציפייה לעוד צונאמי של ברים חדשים שיתקוף את העיר לקראת בוא האביב (זה ממש עוד שנייה, אגב) ואחרי תקלוט כושל למדי במקום סמוך, מצאתי את עצמי בלבונטין, מקלל אותה מהרגע הראשון, כשלהיט הדיסקו האלמותי של אוטווואן, "D.I.S.C.O", התנגן ברקע. "עזוב אותך" אמר צבי. "מה אכפת לך, היא סתם מנסה לעצבן אותך כדי לראות שעדיין אכפת לך."
למרות שהמקום היה מלא ביותר, כולל שתי בחורות שבכל שיר שהתנגן זעקו "וואו" ואיימו לשבריר שנייה שנראה כמו נצח לעלות ולרקוד על הבר, הצלחנו למצוא מקום זוגי, על שולחן בפינה של חלל הכניסה. לבונטין בנוי משני חללים, שלכל אחד מהם אופי אחר. בראשון, בו אנחנו התיישבנו, נמצא הבר, והוא המרכז הדומיננטי. בשני, האחורי, שולטות הספות ואווירת החבר'ה. ההפרדה הזו טובה מאוד, ולא יוצרת התנגשות בין הסיטואציות השונות, נניח דייט ראשון מול מסיבת יום הולדת המונית. האווירה, המוזיקה והעיצוב, בגוון שמח וצבעוני, מזכירים מאוד את ננוצ'קה, שהיה הבר הלוהט בעיר כשלבונטין נבנה. בין אם מדובר בצירוף מקרים או בהשראה, קשה להתעלם מהדמיון הקיים.
תלו את ה-DJ
לקחנו שתי סטרופראמן בהירות גדולות מחבית (20 שקל), שהגיעו בכוס הכי גדולה שראיתי בחיים שלי. הכוס היתה כה גבוהה, עד שאת פניו של צבי ראיתי רק מהאף ומעלה, כלומר את מצחו ואת עיניו. האפקט של הכוס היה כל כך מצחיק, שכל הערב השתנה בשנייה. או שאולי זה היה הדי.ג'יי, שנראה כמו סטודנט לתואר שני במנהל עסקים או שותף זוטר במשרד רואי חשבון, שהפציץ פתאום עם "אטומיק" של בלונדי. "היי", קראתי למצח ולעיניים של צבי. "את זה אני דווקא מנגן לפעמים". "שתוק", היתה התשובה החדה שלו. התפריט הציע כל מיני מאכלים באווירה לבנטינית: פיתות ממולאות בשר וצנוברים, מיני סמבוסקים, סינייה וכדומה, אבל לא היינו ממש רעבים, שלא לדבר על גודל הבירה שהיינו צריכים לסיים.
רגע לפני שהלכנו הגיע "Bizarre Love Triangle" של ניו אורדר, באמת אחד השירים הכי יפים בעולם. הבטתי בצבי, שפניו כבר נגלו מבעד לזגוגית בעקבות סיכול ממוקד של הבירה. "אל תגיד כלום", הוא אמר, בוא נזוז".
"לבונטין", לבונטין 11, תל אביב. טל': 03-5607934. פתוח: כל השבוע 22:00 עד לקוח אחרון.