צפים בגאווה

מרק הוא כמעט תמיד בסיס לתוספות ולשינויים. לפעמים התוספות הן שעושות את המרק, והמרק עצמו, הוא רק תירוץ, אבל אחת ההמצאות הכי ישראליות, שקשה לחשוב איך היו נראים החיים בלעדיה, היא שקדי- מרק. הריבועים הקטנים והצהובים שמתפצחים בפה עם כל כף של מרק הפכו לחלק בלתי נפרד מהישראליות (יחד עם הבמבה, עליה כבר כתבתי).

שקדי המרק זכו למקום של כבוד במגוון רב של פרסומות. הם מתחברים בדרך כלל לאסוציאציה ביתית חמה ואוהבת, שניתן למצוא רק בבית ישראלי ולא בחו"ל (שם אין להשיג אותם). זו סיטואציה מוכרת כשמטיילים ישראליים בחו"ל ואנשים שגרים מעבר לים, מבקשים מידידים ומחברים הבאים לבקרם - להביא איתם במזוודה שקדי מרק שיזכירו להם את הטעם של הבית.

לכל אחד יש טכניקה משלו לאכילת השקדים. יש כאלה שעבורם המרק הוא רק תירוץ ויש כאלה שמחכים בסבלנות שכל המרק ייספג בשקדים. יש מספר סגנונות אכילה, הנה הפופולריים מביניהם:

* לאכול מהר לפני שמתקרר - שקדי המרק רק נגעו בנוזל החם והסמיך וכבר הם מועמסים על הכף, ומיד לפה. הדוגלים בטכניקה זו מחפשים את הפריכות והטעם הממכר של שקדי מרק טריים, שזה עתה נגעו במרק וספגו מעט מטעמו. הבעיה בשיטה זו, היא הצורך להוסיף כל הזמן עוד ועוד שקדי מרק, כי הם נגמרים מהר.

* הסבלניים - יש כאלה שנהנים לאכול שקדי מרק כשהם רכים מאד. הם מחכים עד ששקדי המרק יתנפחו ויתרככו מהמרק החם ורק אז הם מעמיסים על הכף ואוכלים.

* אכילה בשיטת הגרעינים- טכניקת אכילה זו גורסת שיש לתת מקום של כבוד לשקדי המרק, גם ללא נוכחות המרק. המכורים לצהובים הקטנים לוקחים חופן שקדי מרק ביד ו"זורקים" לחלל הפה בתנועות קצרות. עבורם שקדי מרק הם כמו פיצוחים או נשנושים שגרתיים אחרים.

למראית עין נראים שקדי המרק כפתיתים צהובים קטנים ובלתי מזיקים. רבים לא מייחסים להם ערך קלורי כי "כמה קלוריות כבר יכול להיות בדבר כל כך קטן?". עם זאת, חשוב לדעת שלשקדי מרק יש:

- ערך קלורי גבוה יחסית - 520 קלוריות בממוצע ל-100 גר', בדומה לשוקולד.

- אחוזי שומן גבוהים - 27%-26%, כמו בגבינה צהובה שמנה.

- כמות גבוהה של מלח - 750-900 מ"ג נתרן, כמעט כמו במלפפונים חמוצים.

- כמות גבוהה של פחמימות- 60 גר' המתבססות במרבית המקרים על קמח חיטה לבן (לא מתאים לחולי צליאק).

בחלק מהמוצרים, בעיקר בעבר, שולבו בשקדים צבעי מאכל לא בריאים, בעיקר צבע צהוב שהיה מבוסס על טרטרזין (E102), חומר שנחשב למסרטן ופוגע בבריאות. בשל המודעות הגבוהה לנושא, חברות מזון רבות ניסו למצוא פתרון שיחליף את השימוש בטרטרזין.

אסם - בשנה האחרונה החליפו ב"אסם" את כל צבעי המאכל במוצרים ובמקום צבעי מאכל סינטטיים משתמשים כעת בחומרי צבע טבעיים. שקדי המרק של "אסם" מכילים קמח חיטה, שמנים מהצומח, מלח ותבלינים (ללא פירוט סוג חומרי הצבע הטבעיים). האריזות מגיעות במספר גדלים ובמספר צורות (שקיות, קופסאות פלסטיק עם סגירה נוחה ועוד).

תלמה - על אריזת המוצר מצוין בגדול כי צבע המאכל טרטרזין אינו מצוי במוצר. שקדי המרק מכילים קמח, שמנים צמחיים, מלח, סוכר, חומרי טעם וריח וחומרים מעכבי חמצון.

חנויות הטבע - בחנויות אלה ניתן למצוא שקדי מרק ללא צבעי מאכל כלל ולכן צבעם אינו הצהוב המזוהה עם המוצר. הטעם – זה כבר עניין של העדפה אישית, הרגלים ונאמנות.

אין בכוונתי לומר ששקדי מרק אינם רצויים וגם לא לומר שעדיף שלא להשתמש בהם כ"שוחד", כשמנסים לשכנע את הילדים לטעום מהמרק. צריך לקחת את הכל בפרופורציה. בזמנו, שקדי המרק אכן הכילו חומרי צבע שלא היו טובים לבריאות, אך כיום מרבית החברות מודעות לנושא ומנסות להימנע משילובם במוצר. עם זאת, יש להתחשב בכמות השומן הגבוהה ובכמות הרבה של המלח ולא לחסל כמויות כאילו היו נשנוש או פיצוחים. גם התוספת למרק יכולה להיות מתונה יותר.

המשיכו ליהנות ולהיות גאים בהמצאה הישראלית שכבר לא צריכה שיעשו לה פרסומת. יש המשלבים את השקדים גם במאכלים לא שגרתיים כמו ביצה מקושקשת, פשטידות ובמגוון רעיונות מקוריים אחרים. עם זאת, נסו לשים לב לכמויות שאתם אוכלים ואל תפריזו.


* יעל דרור היא דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שניידר ומנחת סדנאות הרזייה לילדים "קל על המשקל".