קרקר נגד לחם

שנות השבעים העליזות, הססגוניות, התמימות... איפה אנחנו - ואיפה הן. אבל הן כאן! בכוחו של מנגנון ויסות אופנות, שמקורו לא ברור, הן מתעוררות מתרדמת הנפתלין שלהן אחת לכמה שנים וחוזרות בגדול עם כל המכנסיים המתרחבים, החולצות הצעקניות והחטיפים-כריכונים-קרקרים-ומטבלים.

היום, מככבות בתפריטים מנות עם שמות ארוכים כמו "קרפצ'יו שרימפס על מצע קונפי עגבניות תמר וגזיזי בזיליקום" או "דניס בגריל במרמלדת שומר ואנדיב עם ניוקי ארטישוק ירושלמי". כל שם הוא ממש שירה צרופה. פעם היינו הרבה פחות אנינים ומתוחכמים. מה כבר ידענו אז, מה כבר היה על המדפים בסופרמרקט?

בשנות השבעים היה להיט אחד: "מהמטבח באהבה", ספר בישול ואפייה מאת רות סירקיס, שהציל את הנשמות התועות והטועות במטבח והפך במהרה לתנ"ך של עקרת הבית הנבוכה. בגישתו הידידותית ובעזרת מתכוניו האמינים, גם חסרות הניסיון למדו במהרה "איך לארגן מסיבת קוקטייל", "איך לתכנן את התפריט" ומה בדיוק "תפקידי המארחים". בימים ההם חלוקת התפקידים בין המארחת והמארח ממילא הייתה ברורה למדי.

הכיבוד השכיח בכל מפגש שישי בסלון היה שלוש-ארבע קעריות מטבלים, מעוטרות בזר נאה של מקלוני גזר, פרחי כרובית, וגילופי צנונית, עם הרבה הרבה קרקרים מסביב לטבילה. הספר הוותיק ההוא כבודו עד היום במקומו מונח וכיבוד פשוט של חטיפים ומטבלים מומלץ תמיד, בייחוד כשמארגנים ערב תחת הכותרת "רטרו סבנטיז". אבל למה קרקר?

במרכז "שולחן החטיפים והמטבלים", בין קעריות הדיפים ההכרחיות ומגש הגבינות הקלאסי – אפשר במקום הקרקרים לשים הפעם לחם קל הכנה אך ייצוגי, שייתן לאירוח סטייל שנות השבעים טוויסט עדכני ברוח הטרנד העכשווי: לחם ביתי.

מרכיבים:
4 כוסות קמח לחם לבן (550 גרם)
2 כפיות שמרים יבשים או 15 גרם שמרים טריים
3 כפיות סוכר
½ 1 כפיות מלח
1 גביע יוגורט (200 גרם)
½ עד ¾ כוס מים פושרים

אופן הכנה:
1. מערבבים בקערה את הקמח, השמרים היבשים, הסוכר והמלח. (אם משתמשים בשמרים טריים, ממיסים בקערית קטנה נפרדת את השמרים בחצי כוס מים פושרים עם כפית מהסוכר ומשהים כעשר דקות לתסיסה. מוסיפים לקערת הקמח וממשיכים ככתוב בסעיף 2.)

2. יוצרים גומה בקמח ומוסיפים את היוגורט וחצי כוס מהמים.

3. מערבבים עד שכל החומרים מתאחדים לבצק. אם החומרים לא מתאחדים והבצק יבש – מוסיפים עוד מעט מים, כף אחת בכל פעם, עד שנוצר בצק די דביק.

4. לשים את הבצק על משטח מקומח קלות במשך 10 דקות עד שהוא נהיה רך וגמיש. משתדלים להוסיף מעט קמח ככל האפשר כדי שהלחם לא ייצא קשה מדי. במהלך הלישה הבצק ייעשה פחות דביק. (אפשר ללוש במיקסר, במשך כ-7 דקות).

5. מגלגלים את הבצק בקערה משומנת, מכסים בניילון נצמד ומשהים לתפיחה כשעה-שעה וחצי בטמפרטורת החדר, עד שהבצק יכפיל את נפחו.

6. מוציאים את האוויר מהבצק ולשים אותו מעט על משטח מקומח קלות.

7. מעצבים מהבצק כדור שטוח וחלק, תוקעים אצבע מקומחת באמצע הכדור ויוצרים חור. מרחיבים את החור בידיים בתנועות סיבוביות כלפי חוץ, עד שנוצרת טבעת בקוטר כ-25 ס"מ שהחור באמצעה קוטרו כ-15 ס"מ.

8. מעבירים בזהירות את הטבעת לתבנית שטוחה מרופדת בנייר אפייה ומסדרים אותה כך שתיראה ישרה וסימטרית ככל האפשר. מכסים בניילון רפוי או במגבת ומשהים לתפיחה כ-30 דקות.

9. בינתיים מחממים תנור לחום גבוה 220° ומניחים תבנית ריקה על קרקעית התנור. דקה לפני שמכניסים את הכיכר לתנור, שופכים לתוכה כוס מים ליצירת אדים.

10. זורים מעט קמח על הכיכר שתפחה, חורצים בסכין חדה מאוד 4 חריצים על פני הכיכר ומכניסים לתנור החם והלח.

11. אופים בחום גבוה כ-30 דקות או עד שהכיכר תשחים וקרומה יתקשה.

12. מוציאים מהתנור ומצננים על רשת.

מגישים עם ממרחים וגבינות. אפשר להניח באמצע הטבעת כלי ובו זר ירקות חתוכים, לקישוט.

ברוח הפשטות של הסבנטיז: מערבבים קופסת גבינה לבנה, 2 כפות אבקת מרק בצל, מלח פלפל. אפשר גם לקלות שומשום ולערבב עם גבינה לבנה, לקצוץ כמה זיתים, להוסיף קצת שמיר ופטרוזליה קצוצים ועוד ועוד.