לחם מתוך הסיר

כל הארץ דגלים-דגלים, המתנפנפים מראש כל גג ומחלון כל מכונית, ממוצאי הפסח ועד לחג העצמאות עצמו. כבכל שנה, שפע הכחול-לבן הזה מביא עלינו משב פתאומי ורענן של פטריוטיות, ועמו דחף לא מוסבר – להעלות אש ולנפנף. ומכיוון שמנגל הוא המכנה המשותף הרחב של כולנו, הפך יום העצמאות של מדינת ישראל לחג המנגל הלאומי, לשמחתם של כל הקרניבורים בארצנו הקטנטונת.

וכאילו לא השתנה דבר משחר האנושות ועד המאה ה-21: "הוא" עדיין הצייד, ו"היא" - המלקטת. "הוא" על הבשר, ו"היא" – על כל השאר. מזל שלהיות צייד כיום זה לא מצריך שום כושר או חושים מחודדים במיוחד. אפשר להישאר בגופייה, לאחוז פחית בירה ביד, ורק לנפנף במרץ בחתיכת קרטון מעל למנגל. ה"אישה" בזמן הזה תניח על השולחן מפת נייר חד-פעמית חגיגית, תוציא מקופסאותיהם את עשרות הסלטים שבמקרה הכינה מראש, ואז תוכל להתפנות לגירוש הזבובים ול... אפייה.

אפייה? באמצע חיק הטבע של המנגל? ובכן, הבשר, כבודו במקומו מונח, אבל נשאיר את הכנתו למומחים מהמין המתאים, למנגליסטים המקצוענים. ובין נגלה של קבבים לנגלה של סטייקים מידיום-רייר, אנחנו נכין משהו שיהיה לנשנושי ביניים. אז כבר עשינו פיתות בלי סוף, וקצת נמאס. שחקנו את הסאג' הדרוזי עד דק מרוב שימוש. אולי לשם שינוי נכין הפעם לחם קצת אחר? לחם טרי וריחני, עם קרום שחום ופריך, והרבה תוך רך ולבן, כזה שממש נולד לניגובים, אבל מגיע לא מהתנור, אלא הפעם מתוך הסיר.

מי אמר שאין שימוש לסיר הפויקה המפויח גם בימי הקיץ? הרי רק בשביל שניים וחצי תבשילים בשנה בכמה טיולי שטח בודדים בחורף – לא שווה להקצות מקום במחסן לסיר גדול וכבד שכזה. אנחנו לא יכולנו שלא לרכוש לנו אחד - כי לכולם יש, אז שלנו לא יהיה? מה שנותר הוא להיווכח שאפשר גם לאפות בפויקה, ולנצל כך עד תום את המשאבים שממילא כבר ברשותנו, תוך שמביאים לידי ביטוי מקסימלי את כישורי השדאות המפותחים שלנו.

פויקה הוא סיר ברזל יצוק וכבד עם מכסה תואם, הבא בגדלים שונים ובצורות שונות, אפילו בצורת תבנית מלבנית (בתמונות המצורפות נראית תבנית פויקה מלבנית). את הסיר מניחים מעל למדורה, או בתוך הגחלים, והתבשיל שבתוכו מתבשל לאיטו בסיר המתלהט. סיר הפויקה יכול לשמש גם כתנור קטן לאפייה בשטח. במקרה זה לדוגמה, הוכנו בו כיכרות לחם. הבצק הונח בתבנית בכדורים, כך שיקל להוציאם לאחר האפייה מתבנית הפויקה. ואז בוצעים את הכיכר השחומה והחמה ביד לחתיכות גדולות – ומנגבים. ככה בינתיים, עד שהנפנופים הנמרצים שברקע יעלו משהו ממשי יותר לנשוך.

(אפשר גם בסיר פויקה עגול)

כמות ל-5 כיכרות קטנות:

חומרים:
4 כוסות (כ-500 גרם) קמח לבן
½ 1 כפיות מלח
2 כפיות סוכר
2 כפיות שמרים יבשים או 15 גרם שמרים טריים
1/3 1 כוס מים (+ כף-שתיים נוספות, לפי הצורך)

מעט שמן זית

אופן הכנה:
1. שמים בקערה את הקמח, מוסיפים את המלח והסוכר ומערבבים. מוסיפים גם את השמרים ומערבבים. (אם משתמשים בשמרים טריים, ממיסים אותם בחצי כוס מהמים, מערבבים עם כפית סוכר ומשהים עשר דקות לתסיסה. שופכים את העיסה התוססת לקמח ומוסיפים את שאר המים).

2. יוצרים גומה בקמח ומוסיפים אליה את המים. מאחדים את כל החומרים לבצק ולשים אותו במשך 10 דקות עד שיהפוך רך וגמיש מאוד.

3. מגלגלים את הבצק בקערה משומנת קלות בשמן זית, מכסים בניילון נצמד, במכסה או במגבת לחה ומשהים כשעה, עד שהבצק יתפח ויכפיל את נפחו (עד כאן אפשר להכין בבית, בהנחה שיעברו שעה-שעתיים עד השלב הבא).

4. מוציאים את האוויר מהבצק, לשים אותו מעט ומחלקים ל-5 חלקים שווים.

5. מגלגלים כל חלק לכדור עגול בגודל של כדור טניס בערך, יוצקים כמה כפות שמן זית לקערה שבה היה הבצק ומגלגלים בתוכו את כדורי הבצק כך שיצופו היטב בשמן מכל הצדדים.

6. מסדרים את הכדורים על קרקעית הפויקה, מכסים במכסה, ומשהים כ-45 דקות, עד שהם יתפחו ויכפילו את נפחם (בינתיים מדליקים מדורה).

7. סוגרים את המכסה ומניחים את הסיר בתוך האש. מניחים כמה גחלים בוערות על המכסה.

8. אופים במכסה סגור כ-35-45 דקות, עד שהכיכרות בתוך הסיר ישחימו והקרום יתקשה מאוד.

9. מוציאים את הכיכרות (זהירות, זה חם מאוד!) מהסיר. הכיכרות נפרדות בקלות מהסיר וזו מזו. מניחים על מגבת או על מגש, משהים לקירור כעשר דקות - ובוצעים.