קצת חופש

גם אם נתאמץ ונשתדל כולנו לדבר עברית תקנית, כנראה כבר לעולם לא נסתגל למונח הרשמי: "החופשה הגדולה", שנועד לתאר את הדבר הארוך-מסטיקי והבלתי-מסתיים הזה, שכולם מכירים בתור "החופש הגדול".

אם נחשוב על זה רגע לעומק, חופשה וחופש הם בכלל שני הפכים. חופש הוא "חירות, דרור, זכות להחליט מה לעשות" (עיינתי במילון), ואילו חופשה היא פשוט "הפסקה מלימודים או עבודה, פגרה". עכשיו, לאור ההגדרות המדויקות האלה, נסו לבחון שנית את פרק הזמן שבין 1 ביולי ל-1 בספטמבר, וראו מה מתאים יותר? ולמי בדיוק?

זמן הפגרה, שבו הילדים חוגגים את חופשתם מבית-הספר, יכול להיות חוויית שיעבוד יומיומי עבור ההורים, הרחוקה מאוד מתחושת חופש במובן של חירות ודרור.. ולא, זה לא נעשה קל יותר עם השנים, זה רק מחמיר ומתרבה, עם הילדים.
כי כמה שלא נלמד אותם עצמאות מהי, וכמה שלא נרגיל אותם בעודם קטנים, שהשעמום שלהם הוא שלהם, והוא לא - אבל ממש לא - הבעיה שלנו, בכל זאת אי אפשר להתעלם מכך שבזמן החופשה הגדולה של הילדים והחופש הקטן של ההורים - מתרבות בהכרח נקודות החיכוך המועדות לפורענות בין שני מחנות בלתי שוויוניים אלה. ככל שחולפים הימים והחופש הגדול נכנס לאוגוסט, הלחץ בסיר-הלחץ המכונה "בית" עולה בהתמדה, ומסלים ביחס ישיר לפיחות ברעיונות ההוריים כיצד לשחררו. באופן חיובי ומבוקר, הכוונה.

אז איך מעסיקים אותם? וואלה, לא יודעת, יש לכם רעיון, אולי?
אולי ניתן להם היום להכין עוגיות? כן, כדאי. עוגיות זה שמחה וילדים זה ברכה. וזה גם יכול ללכת לא רע אחד עם השני, שמחה עם ברכה. במיוחד אם הם יכינו עוגיות שילדים אוהבים לאכול. אפשר לעשות עוגיות מבצק פריך, ואז צפויות דקה וחצי של שקט, כאשר הם יעסקו בפעילות יצירתית עם חותכנים בצורות שונות. ואפשר ללכת על קל עוד יותר, שהוא במקרה גם האהוב ביותר - לפחות במחוזותינו ועל ילדינו - עוגיות שוקולדצ'יפס!

ממש קלי-קלות, הם רק צריכים להניח על התבנית תלוליות של בצק דביק ומתוק במרחקים קצובים ובעזרת כפית. איכשהו בתנור הן ישתטחו בהמשך ויהפכו לעוגיות עגולות, פריכות, טעימות ומתפוררת, עד שלא יישאר לנו אלא לקלל את הרעיון הגרוע שעלה בדעתנו, כשנתנו להם להכין עוגיות... ועוד אפשרנו להם לאכול אותן אחר כך מול "ערוץ הילדים", עם כל הפירורים ההכרחיים על הספה.
בטח היינו נואשים מאוד, חשבנו להרוויח כמה דקות הפוגה, ועתה - הלך עלינו.

טוב, יש לי רעיון משלים לתעסוקה המשכית: אולי ניתן להם גם להפעיל את השואב? רעיון מעולה, חבל שלא חשבתי על זה גם בלי קשר לעוגיות.
ילדים, שתהיה לכם המשך חופשה נעימה, והורים - אנטי-חופש קל וקצר לכולנו.

חומרים:
3/4 כוס סוכר לבן (150 גרם)
¾ כוס סוכר חום (150 גרם) (אפשר להפחית מכמות הסוכר, לפי הטעם)
300 גרם חמאה או מרגרינה רכה
3 ביצים שלמות
2 כפיות תמצית וניל
2 כוסות קמח מלא (260 גרם)
1/4 1 כוס קמח לבן (175 גרם)
1/2 1 כפית אבקת סודה לשתייה
קורט מלח
300 גרם שוקולד צ'יפס

אופן הכנה:
1. שמים בקערת המיקסר את שני סוגי הסוכר ואת החמאה או המרגרינה. מערבבים בקרס הגיטרה במהירות בינונית (אפשר גם לערבב ידנית בכף עץ).

2. מוסיפים למיקסר את הביצים ותמצית הווניל תוך בחישה.

3. מנפים את שני סוגי הקמח, הסודה לשתייה והמלח ביחד לקערה קטנה ומוסיפים למיקסר כף אחר כף, תוך בחישה במהירות איטית.

4. מוסיפים לעיסה את השוקולד צ'יפס ומערבבים בכף עד לפיזור אחיד.

5. בעזרת 2 כפיות מניחים גושים בגודל כפית גדושה של עיסה במרחק 4 ס"מ זה מזה, בתבניות שטוחות מרופדות בנייר אפייה.

6. אופים בחום בינוני 180° כ-15-20 דקות, או עד שהעוגיות משתטחות ומזהיבות.

7. מוציאים מהתנור כשהעוגיות עדיין רכות במקצת ומצננים. העוגיות יתקשו וייעשו פריכות לאחר קירור.

8. מאחסנים בכלי אטום לאחר קירור מלא.

גיוון: אפשר להחליף את הסוכר החום בלבן ואת הקמח המלא בקמח לבן, או לשנות את היחס ביניהם.