השבוע החלטנו פרדי ואני להחזיר את הבדמינגטון, משחק האצילים, אל האופנה. בתוך יומיים קניתי שני זוגות של נעלי קיץ לבנות שהולכים איתן בלי גרביים, וכדי לחתום את השבוע בחותמת של קלאסה, ביקשתי לאכול מאכל טעים. ניסן מיד הציע את המטבח הצרפתי, ואני הסכמתי, אלא שלא יכולתי להתיר נדר מסובך שאליו נגררתי לפני כמה שנים, ונאלצנו לוותר. האופציה השנייה שלי היתה המטבח הסיני, אבל ניסן עיקם את הפרצוף. כיוון שבאיטליה יש הכי הרבה בתי אופנה מפורסמים, הלכנו על פיצה.
לפיצה בזילי.קום יש שם קצת מעצבן שאני לא מבין, אבל הם חיפו על זה בקופירייטינג מבריק במודעת הטייק אוויי שלהם ("חדש, התחרפנו! פיצה עם חריף + מים!"). המודעה הקסימה גם אותי וגם את ניסן, ובזילי.קום הביסה את פיצה פליני. הטלפנית שענתה לי היתה לקונית בצורה יוצאת דופן. נדמה לי שלכל אורך השיחה היא השתמשה רק במילה "כן", בניואנסים משתנים. היא כל כך הרשימה אותי עד ששכחתי לטובת מה התקשרתי, והזמנתי פיצה אנג'לה (זיתים ירוקים ועגבניות, מגיע עם בקבוק קולה חינם, 69 שקל), מלאווח עם ביצה (14 שקל) ואצבעות שוקולד חמות (14 שקל). לפני שניתקתי שמעתי את הפה שלי מבקש שחצי מהמגש יהיה עם חריף. הטלפנית אמרה "כן" והשיחה הסתיימה. היא כישפה אותי.
בינתיים ניסן היה צריך לעשות איזה משהו במחשב ואני קראתי את מוסף "הארץ", שם היתה כתבה על עמרם מצנע - אדם שאני מאוד מעריך. 40 דקות מאוחר יותר, בדיוק כשסיימתי לקרוא איזה דברים יגאל תומרקין היה קונה ב-317 שקל באמזון, הגיע השליח החייכן והגיש לי את האוכל. למרות החום הכבד בחוץ הוא בכלל לא הזיע וגם היו לו שיניים די לבנות, הגיע לו טיפ שמנמן.
מלאווח בלי ביצה
לרגע היה נדמה שקרתה תקלה. הפיצה שקיבלנו היתה נקייה, בלי עגבניות ובלי זיתים ירוקים. על חציה, אמנם, היו כתמים אדמדמים של רוטב חריף וגם שומשום, אבל שום עגבנייה ושום זית. ניסן מילמל קללה ברוסית ואני לקחתי חתיכה. זה חמור מאוד, חשבתי, אבל הופה! מה זה? הכל נמצא מתחת לשכבת הגבינה! איזו פיצה נונשלנטית! כמו לאכול חולצה של לקוסט! הפיצה היתה מאוד טעימה לי וגם לניסן (למרות שלא הגיעו בכלל תבלינים), החריף לא היה כל כך תוקפני, ולא היינו צריכים שום מים.
המלאווח הגיע בלי ביצה. זה הכעיס אותי, כי ביצה זה אחד המאכלים שאני הכי אוהב. הוא הגיע עם רוטב עגבניות ועם רוטב פסטו. ניסן טעם ראשון ועשה פרצוף; זה היה קצת טעים לו. בטעימה ראשונה זה גם היה קצת טעים לי. למלאווח היתה טקסטורה משונה, קצת כמו של חביתה, וזה דווקא היה נחמד. ככל שאכלתי ממנו עוד הוא הפך יותר ויותר טעים לי, מה שהזכיר לי דינמיקה של יין. אמרתי לניסן אבל לא היתה לו דעה בעניין. הרוטב עגבניות היה לא כל כך מוצלח ובזכותו ניסיתי את הרוטב פסטו, שהיה די טעים לי. בכל מקרה, אם אתם מזמינים מבזילי.קום מלאווח, תזכרו להיות סבלניים.
בסוף ניגשנו אל אצבעות השוקולד. כשפתחנו את השקית התברר שמדובר בזחל ענקי של בצק ממולא שוקולד. הוא הגיע חם, וצף ברוטב שוקולד ושברי בוטנים. לא היתה שום דרך מנומסת לאכול את הדבר הזה, ונאלצנו לבצוע אותו בידיים, כמו שעושים לעוף. זה היה קצת טעים לי, וגם ניסן לא היה כל כך מרוצה, ובערב, כשדיברנו במסנג'ר, התברר שהוא עדיין לא הזיז את זה מהשולחן שלו כי הוא פחד לגעת בזה בלי מלקחיים. היה נדמה שהארוחה האלגנטית הסתיימה בטונים צורמים ואלימים, אבל היום בערב, כשעברתי אצלו כדי לקחת את הספר "החיים זה לא מה שהבטיחו לי", הוא פתח את הדלת בחיוך, ניגש אל המקרר, הוציא את הזחל המקורר (שכבר היה אכול כמעט עד הסוף) ואמר, "אתה לא מאמין, תטעם". היה טעים לי.
"בזילי.קום". פלורנטין 2. טל' 6812047, משלוח חינם. פתוח: א'-ה' 12:00-24:00, ו'18:00-4:00, שבת 18:00-22:00.