אני וגופי

למזון שאנחנו אוכלים יש השפעה ישירה על הגוף שלנו. כולנו מכירים את השפעת המזון בתחום השובע והרעב, אבל יש תחומים פיזיולוגיים נוספים בהם משפיע המזון על גופנו ולא תמיד אנחנו מודעים אליהם. יש מזונות המשפעים על ריח גוף (בעיקר ריח הזיעה), אחרים עלולים בצריכה מוגזמת לשנות את גוון העור ויש כאלה שמשפיעים על צבע השתן או גורמים לריח פה שונה. מי הם אותם המאכלים, איך הם משפיעים וממה כדאי להיזהר לפני שמתכננים להתחבק ולהתנשק עם חברים קרובים?

עור צהבהב-כתום: עודף צריכת ויטמין A או בטא-קרוטן, הנגזרת שלו במזון, עלולה לגרום לשינוי צבע העור לצהוב-כתום. בעבר הייתה נפוצה התופעה בקרב תינוקות שניזונו מכמות גדולה של מחית גזר והיא הוגדרה כ"הרעלת ויטמין A". כיום יש הגורסים כי שינוי גוון העור, אינו שלב מסוכן מבחינה בריאותית (בהתחלה הידיים משנות את צבען, לאחר מכן הפנים ואז כל הגוף), אך הוא בהחלט סימן אזהרה לצריכה גבוהה מדי של הוויטמין. נשים בהריון צריכות להישמר במיוחד ממצבים של עודף ויטמין A.

איזה מזונות משפיעים? גזר, עגבניות, עגבניות שרי, גמבה, בטטה, דלעת ועוד. מדובר במזונות עשירים בוויטמין A ובבטא-קרוטן, שקל יחסית לזהותם בגלל צבעם האדום-כתום המעיד על נוכחות הוויטמין.

עור חיוור וחסר צבע: מחסור בברזל עלול לגרום במשך הזמן למצב של אנמיה. מצב זה מלווה בדרך כלל במראה עור חיוור ולבנבן. מידת שינוי צבע העור היא ביחס ישיר למידת המחסור בברזל ולמידת האנמיה שתתפתח. אנמיה עלולה להתפתח בעקבות חסך באכילת מזון עשיר בברזל כמו בשר בקר ואיברים פנימיים (כבד, כליות, לבבות, קורקבנים), הודו (במיוחד הודו אדום), עוף, דגים, ביצים. גם מזונות מן הצומח יכולים להכיל ברזל כמו ירקות ירוקי עלים (ברוקלי, תרד), סויה, שומשום וטחינה, שקדים, אך ספיגת הברזל מן הצומח פחות טובה בהשוואה לספיגתו מן החי.

סיבות אחרת שיכולה לגרום לאנמיה הן אי ספיגת הברזל במערכת העיכול (צליאק, דלקות וכיבים במעי, שלשולים כרוניים) ואיבוד ברזל (למשל במחזור או בשל פציעות). גם צמיחה מואצת לגבוה אצל מתבגרים עלולה לגרום למחסור בברזל אם לא מגדילים את צריכתו מן המזון.

עצה לשיפור הספיגה - על מנת לשפר את ספיגת הברזל ממקור צמחי, מומלץ לשלב בצריכתו מזון חומצי ובמיוחד מזון המכיל ויטמין C. למשל מיץ לימון בסלט עלים ירוקים ובטחינה, כוס מיץ תפוזים או לימונדה לצד מזון צמחי כמו סויה ומוצריה.

חלק מהמזונות שאנו אוכלים מופרשים לאחר העיכול והספיגה באמצעות הזיעה. מזונות אלה, עלולים לשנות בצורה חדה את ריח גופנו ולא תמיד אנחנו מודעים לכך. חלק מהמזונות משפיעים על ריח הזיעה רק שעות ספורות לאחר האכילה, אחרים עלולים להישאר בגוף מעל יום בלי שנוכל להסיר את "הקללה". בדרך כלל התופעה מפריעה למי שאוכל את המזון אלא לסביבתו הקרובה...
דוגמאות: עמבה, שום, חילבה.

יש מאכלים ותוספי תזונה העלולים לשנות את צבע השתן. לא מדובר בבעיה בריאותית, אך זה עשוי להיות מבהיל אם לא יודעים על כך מראש (דרך אגב, הצבע עדיין יופיע גם לאחר שתייה מרובה ואין הדבר מעיד על התייבשות).
דוגמאות: סלק - אכילת סלק יכולה לגרום לצבע השתן לקבל גוון אדמדם ללא קשר להופעת דם ממשי.

ויטמינים ומינרלים - צריכה של תוספי תזונה המכילים ויטמינים ומינרלים כמו קומפלקס B, זרחן ורכיבים תזונתיים נוספים, יגרמו לשינויים בצבע השתן ויעניקו לו גוון צהוב-זרחני, כמה שעות לאחר צריכתם. גם במקרה הזה אין צורך להיכנס לפאניקה, מדובר בהפרשה של עודפי רכיבי התזונה באמצעות השתן (דבר חיובי) ולא בבעיה בריאותית או מצב קיצוני של התייבשות.

חלק מהמזונות והתבלינים אותם אנו אוכלים, עלולים להשאיר סימנים שלא יורדים על הבגדים ועל כפות הידיים. כולנו מכירים את כתמי הרימונים שלא יורדים, תותי העץ הסגולים, סלק ועוד. גם כורכום התבלין הצהוב האולטימטיבי משאיר סימנים בכל מקום בו הוא נוגע - בכלי הבישול, בידיים, ציפורניים וכמובן על הבגדים, המפות והמפיות.

התחום האחרון והמוכר ביותר הוא השפעת המזון על ריח הפה. לפני פגישות חשובות, אנו משתדלים להימנע מאלה הגורמים לנו להדיף ריחות לא נעימים. על מזונות אלה נמנים כמובן שום ובצל וכנגדם נחשבת המנטה ל"מרענן הלאומי" המסייע בהפגת הריח.

שינויי צבע - ישנם מאכלים המשנים את הצבעים בפה, הלשון והשפתיים. בדרך כלל מדובר במאכלים שמוצצים כמו: סוכריות מציצה, סוכריות על מקל, קרטיבים ועוד.


* יעל דרור היא דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שניידר ומנחת
סדנאות הרזייה לילדים "קל על המשקל".