אינטימיות בחדר

הנה מה שטוב במקום אינטימי וקטן, שיש בו בסך הכל שלושה שולחנות: נכנסת, קלטו אותך, תוך שנייה אתה מרגיש בבית. זה בדיוק עקב האכילס של מקומות כאלה - אם בכניסתך אתה רואה כי שניים מתוך שלושת השולחנות מחוברים, וסביבם יושבת שישייה צוהלת שהתכנסה לכוסית של אחר הצהריים, גם אז אינך סמוי מן העין. נכנסת, קלטו אותך, תוך שנייה אתה מרגיש בבית. בבית של מישהו אחר, הכוונה.

רוסטיקו הוא מקום מאוד אינטימי. שלושה-ארבעה שולחנות קטנים על המדרכה בחלק הדרום-מערבי של שדרות רוטשילד, שלושה שולחנות בפנים. זהו. בחוץ היתה שמש חמה, בפנים שררה אפלולית נעימה וקרירה. אבל אהה, שניים משלושת השולחנות היו תפוסים על ידי אותה חבורה קולנית שהזכרנו. במקרה שכזה, הכי טוב לשבת על הבר. הבר של רוסטיקו נחמד ומזמין. עץ ממורק בצבע בהיר, מדף עמוס יינות איטלקיים ממול, תנור פתוח שאש מרצדת בתוכו, שלושה נערי חמד מצידו השני של הדלפק, עסוקים בענייניהם - האחד מכין משקאות, השני חותך סלט, השלישי פורס לחם מתבנית שיצאה זה עתה מהתנור. בקצה הבר ישבה המלצרית וסעדה ארוחת צהריים מאוחרת, או אולי ארוחת ערב מוקדמת. נעים להיות בין אנשים עובדים.

המקום מוגדר כ"בר אוכל איטלקי כפרי". זה, אולי, מצד התפריט. מצד אופיו הוא מאוד עירוני - התאורה העמומה הקבועה, החלונות הכהים שבחזית, המרחיקים את אור השמש, מוזיקת הרקע היציבה ושגרת הפעולות העמלניות מעבר לבר נותנים תחושה נעימה של ניתוק. לא ברור אם יום או לילה בחוץ, בכל מקרה נעים וביתי בפנים.

גם התפריט מסביר פנים - מבחר מנות ראשונות, אנטיפסטי ב-18 שקל, פיצות אישיות, סלטים ופסטות ב-29-35 שקל למנה, כמה עיקריות במחירים גבוהים מעט יותר, וכמה מציאות בתפריט המשקאות. אוזו אמנם אינו משקה איטלקי קלאסי, אבל אם אפשר למצוא אותו שם במחיר מצוין של 12 שקל לכוסית, איננו סבורים שהאיטלקים יכעסו אם נתמקד בו.

הזמנו שתי מנות לפתיחה: קפאלה די פונגי (אם לא סירסתי את השם), שתי פטריות גדולות ממולאות בפסטו וצנוברים, ואנאבולטיני? חצילים - חצילים מבושלים-אפויים, מצוינים לטעמי, על מצע של לחם לבן ששכחתי את שמו, שסופג את הרוטב העשיר שלהם.

כטוב ליבנו ביין ובאוזו התפננו לעיין בעיקריות. מה זה, למשל, "סטייק שוויצרי שיכור"? זה 250 גרם בשר סינטה טחון, הנאפה בתנור עם רוטב וודקה. עולה 36 שקל ונשמע מעניין. תמוה מה עושה השוויצרי הזה בליבה של איטליה, אולי התגלגל (בהשפעת הוודקה) מהאלפים. לא היה לנו מושג איך אמורה המנה הזו להיראות. על כל פנים, היא לא נראתה כמו סטייק - יותר דומה לקבב. הגיעו אצבעות בשר אפוי היטב, ולידן חצילים קלויים, בצל, רוטב עגבניות עשיר. מנה מעניינת. בתי הזמינה ריזוטו פירות ים שנעשה לעינינו. קצת יותר מדי שום היה שם, לטעמה.

זהו מקום נעים לכוסית, לארוחה קלה, לבריחה קטנה מהמולת היום. לקראת סיום הארוחה, בעוד אחד הברמנים מזמר להנאתו אריות בסגנון יהודה סעדו, נכנס לבר אחד מעובדי המטבח שקשתה עליו הבדידות בין הסירים. הוא הביא עימו מגש ענק של בצק, ולצלילי הכוכב המקומי הנולד חתך את הבצק לרצועות שוות, החל לקטום כל רצועה לכדורים מושלמים שיהפכו בעתיד לפיצות או לחמניות נהדרות. הבטנו בו מוקסמים. אומן במלאכתו, זה מה שראינו שם.

"רוסטיקו". שד' רוטשילד 15. טל' 5100039. פתוח: כל יום מ-10.00 עד לקוח אחרון.