חוג הלחם

ואם ביום שלישי - לא בא לי...? או בחמישי? או בשבת, אפילו?
לחם זה אחד המאכלים המתחשבים ביותר, אני חושבת. הוא לא עושה עניין ולא כופה את נוכחותו, אלא מתאים את עצמו למצב רוח ולמרץ שיש (או אין. גם זה קורה.).

בא לי להשקיע? - אני עושה לחם שזמני התפיחה שלו מתפרשים על פני כמה ימים. סתם, כי בא לי להשקיע. אין לי זמן, אין לי חשק? - אני פשוט לא עושה. כי לחם עושים באהבה - או לא עושים בכלל. (גם חומוס, בלי קשר).

ועכשיו גילוי נאות, בשם האמת בפרסום שחרתנו על דגלנו: רוב השבוע הילדים שלי אוכלים לחם אחיד! ובבוקר, מה לעשות - הם בדרך כלל לוקחים לביצפר סנדוויצ'ים מלחמניות רגילות לגמרי, מן המדף של המרכול. כן-כן, נשבעת לכם שככה, ואם הצטייר מדבריי אחרת - דחוף לי לתקן את הרושם השגוי ולהזים את השמועות.

בשבילי, לחם זה לא הכרח קיומי, כי אם עיסוק ששייך לתחום הפנאי. עברו הימים שהיינו קמות עם שחר להכין בצק, פונות אל שאר עבודות הבית והאוהל, יוצאות לשאוב מים מהבאר וחוזרות לאפות לחם בתנור הבוץ, כדי שיהיה למשפחה מה לאכול. לפעמים אני קצת מתגעגעת לזה, אני זוכרת את השלווה שהייתה אז בתקופת התנ"ך, והיא קצת חסרה לי כיום. עבדנו קשה, זה נכון. עם רדת החשכה כבר נפלנו מהרגליים, אך ממילא לא היה חשמל כדי להירדם מול מסך הטלוויזיה בערב. אני גם לא בטוחה שידענו אז לקרוא, כך שזה בטח לא הפריע לנו שאין זמן לפתוח ספר. ברור שהיו גם אז כל מיני טרדות, אך הן היו כאלה מהזן הלא מתוחכם, והיה בזה משהו נוח. בגדול, ידענו מהם תפקידינו, קמנו בבוקר - ופשוט עשינו אותם, בלי הרבה שאלות, תהיות וחיבוטי-נפש.

מאז עברו הרבה שנים, כמה אלפים, ליתר דיוק. התקדמנו, התפתחנו, ודאגות הקיום והפרנסה שלנו לבשו אופי מתוחכם ומורכב יותר. מצד שני, עם הקידמה בא גם הפנאי. נראה לי שפנאי זו המצאה ממש חדשה. תבדקו בדפי ההיסטוריה - כמה פנאי כבר היה שם פעם, לאדם הפשוט? לי ולך, ולכל אבותינו לאורך כל הדורות אחורה?

מה שיפה בהמצאה המודרנית ששמה "פנאי", הוא שאתה יכול למלא אותו כרצונך ולפי העדפותיך. איש-איש ואשה-אשה - על פי נטיות לבם. אפשר לקרוא ספר, לראות די.וי.די, לרקום גובלנים, ללכת לחדר כושר, לדאות בגלשן אוויר, לרכוב על אופני הרים, לשחק ברידג', ו... חסרים תחביבים?

אני אוהבת לעשות לחם. אני מניחה שכבר הסקתם את זה מהטורים הקודמים.

ובכל זאת, לא תמיד מסתייע להשקיע בתחביבנו שעות רבות. בשביל הזמנים האלה, קיימת הפוקצ'ה. מאפה טעים לאללה, עם אין סוף גיוונים, הדורש השקעה מזערית. על גבי הפוקצ'ה או בתוכה, אפשר לשים מכל טוב המקרר. ירקות, בצל, זיתים, תפוחי-אדמה, עשבי תיבול, גבינות, נקניקים - מה שיש ומה שאוהבים. האמת, ככה בינינו? הכי-הכי אני אוהבת פוקצ'ה "ריקה", מוברשת בשמן זית, מלח ים גס בזוק עליה בנדיבות, אולי כמה עלי רוזמרין. לקרוע פיסות-פיסות מהבצק האפוי-החמים, לטבול בשמן זית-בלסמי (אם רוצים להרגיש איטלקים), או בתערובת זעתר ריחנית (אם רוצים להרגיש ישראלים). אחחח, החיים, החיים הטובים. תרבות הפנאי מעולם לא הייתה טעימה יותר.

ואפשר גם להכניס את התוספות פנימה לתוך הבצק, כמו במתכון שלהלן. גם אם תשימו רק את שאריות הגבינה הצהובה שמצאתם בפינת המקרר, פלוס כמה זיתים פושטיים - מובטחת התפעלות רבתי בקרב הסועדים. בדוק, מניסיון.

מרכיבים ל-4 פוקצ'ות:
לבצק:
1 ק"ג קמח לחם לבן
½ 2 כפיות מלח
4 כפיות שמרים יבשים (או 30 גרם שמרים טריים)
¼ כוס שמן זית (60 מ"ל)
¾ 2 כוסות מים פושרים (680 מ"ל)

* למילוי:
200 גרם גבינת עזים מגוררת
כ-12 עלי בזיליקום
½ כוס זיתים מגולענים

להברשה וציפוי:
¼ כוס שמן זית
מלח גס

אופן הכנה:
1. מנפים את הקמח לקערה, מוסיפים את המלח ומערבבים כך שיתפזר באופן אחיד בקמח.

2. מוסיפים את השמרים ומערבבים. (אם משתמשים בשמרים טריים, ממיסים אותם בחצי כוס מהמים, מוסיפים כפית סוכר או 2 כפות מהקמח ומשהים 10 דקות במקום חמים. לאחר שהתערובת תססה ונעשתה קצפית, מוסיפים אותה לשאר החומרים ויוצרים בצק).

3. יוצרים גומה בקמח, מוסיפים את השמן ואת המים ומערבבים לבצק אחיד.

4. לשים את הבצק על משטח מקומח קלות במשך כ-10 דקות. הבצק די דביק בהתחלה, ונהיה פחות דביק עם הלישה. אם הבצק דביק מדי ללישה נוחה - מוסיפים עוד מעט קמח. (אפשר כמובן ללוש במיקסר).

5. מגלגלים את הבצק בקערה משומנת קלות בשמן זית. מכסים בניילון נצמד ומשהים בטמפרטורת החדר עד שהבצק יכפיל את נפחו, כשעה וחצי.

6. מוציאים את האוויר מהבצק שתפח, לשים אותו מעט ומחלקים ל-4 חלקים. יוצרים מכל חלק כדור ומניחים אותו על משטח מקומח. מכסים במגבת יבשה ומשהים כ-5-10 דקות.

7. מרדדים כל חלק לעלה מלבני שאורכו כפול מרוחבו. מפזרים על מחצית העלה את חומרי המילוי, מקפלים ומכסים את המילוי בחצי העלה השני. לוחצים על השוליים במזלג, כך שייסגרו היטב.

8. מותחים מעט בעדינות את הבצק הממולא והסגור למלבן מאורך, ומניחים בתבנית שטוחה על נייר אפייה. מכסים בניילון ומשהים כחצי שעה.

9. נועצים אצבע מקומחת בבצק הממולא כך שהבצק יתהדק בכמה מקומות וייווצרו בו גומות.

10. מברישים את פני הבצק בשמן זית וזורים מלח גס.

11. מכניסים את התבנית לתנור שחומם מראש לחום גבוה 220°, ומרססים מים על דפנות התנור ממרסס ידני, ליצירת אדים בחלל התנור. אופים כ-25-30 דקות, עד שפני הבצק משחימים.

12. מוציאים את הפוקצ'ות מהתנור ומניחים לצינון על רשת. מגישים לאחר כ-20 דקות.

* גיוון: אפשר להחליף את חומרי המילוי בגבינות אחרות, ירקות קלויים, עשבי תיבול אחרים, להוסיף עגבניות מיובשות, זיתים מסוגים שונים, בצל מטוגן, נקניקים וכו' - כיד הדמיון הטובה.