ברוח הימים, החלטתי גם אני לבדוק מה קורה אצלי פנימה. מוזר להידרש לסוללה כה נרחבת של רופאים, הפניות, אחיות, מעבדות ואתרי אינטרנט של קופות חולים רק כדי להתוודע למשהו כל כך אינטימי כמו הגוף הפרטי שלי. התוצאות, כפי שחשדתי שיקרה, לא עוררו אצל הדוקטור רצון כלשהו להתלוצצות. נשלחתי הביתה נזופה ומבוישת, מצוידת בהוראות לדיאטה ולפעילות ספורטיבית. "אבל אני לא אוהבת לעשות ספורט", ניסיתי להכניס קצת היגיון לראשו של הדוקטור. הוא הרים את עיניו העייפות ושאל: "למה לא?", אבל אני מוכנה להישבע שמבטו המרושע ננעץ לי בכרס.
בדרך הביתה עצרתי כדי לקנות גלידה ולעשות קצת סדר במחשבות. מילא אדם מהיישוב נאלץ לשמור על רמות כולסטרול נמוכות, הירהרתי לעצמי, את זה עוד ניתן להבין; אך ישנם אנשים יוצאי דופן, בעלי אחריות לאומית כבדה; כאלה היוצאים כחלוצים לפני המחנה, ניתן בהחלט לכנותם מנהיגים אמיצים, הצועדים בראש וצועקים לרבים שבעקבותיהם: "אחריי!", ובמקרים קשים: "אל תתקרבו!"; אנשים שהעם כולו עוצר נשימתו בציפייה למוצא פיהם: היערב להם ההפוך הקטן, עתיר הקצף והסוכר הלבן, או שמא לא יערב? הממליצים הם על קיש הגבינות, או אולי דווקא על עוגת השוקולד? אנשים אלה פשוט אינם יכולים כך סתם לפרוש להם לעולם שכולו כרובית! לעזאזל, החלטתי, תוך נגיסה אחרונה בגביע הגלידה - יש לשים לשטות הזאת סוף!
כמחווה חד פעמית ליקיריי, אשר מדברים אליי כעת בלחש, כאילו אני כבר עם רגל אחת בעולם הבא, הסכמתי בכל זאת לנסות ככה מדי פעם, לא משהו מחייב מדי, אוכל קצת יותר, אהמממ, בריאותי. זה לא אמור להיות מסובך - אוכל בריאותי זה עניין מאוד אופנתי ומקובל בימינו. אך דווקא משום כך כל הטרנד הזה מעורר בי חשדות. כבר אי אפשר להתארח אצל הדודה עדנה מבלי שתידחף לצלחת איזו קינואה (סוג של דגן נורא בריא, כך מסתבר), לגיטימית כאילו היתה תפוח אדמה. נדמה שמעולם לא נהנו רבים כל כך לאכול נסורת כל כך. כך קרה שלבית הקפה הבריאותי הוותיק Mezze אשר באחד העם גרר אותי צ' כמעט בניגוד לרצוני. כאשר התיישבנו לבסוף בסמוך לשולחן הומה ילדים וכלבים צווחניים לא היתה מרירה ממני. נו טוב, מילמלתי בעצבנות, ממילא לא באנו ליהנות.
למרבה השמחה, Mezze לא התרשם מפרצופיי הזועפים והתעקש לקבל אותי בזרועות פתוחות: לא נמצאה כל נסורת במנות, בית הקפה עצמו נאה ונעים מאוד, וכמות סלבריטאי העל האיכותיים שפקדה את המקום בעת ביקורי בו באחד מערבי אמצע השבוע גורמת לרשימתי מלפני שבועיים על בית הקפה הברנז'אי מתוקה להחוויר.
חוטים של חלבה
לצד ארוחות בוקר, סלטים וסנדוויצ'ים מתמקד התפריט של Mezze במזטים: צלוחיות קטנות ובהן מאכלים על בסיס צמחי או חלבי. בשעות הצהריים והערב ניתן להזמין דילים שונים של מזטים, אבל אנחנו היינו רעבים מדי לטעימות קטנות, ולכן שילבנו שלושה מזטים ושתי מנות עיקריות. המזטים שנטעמו (כל אחד ב-14 שקל) היו הטחינה הסודית, קוביות בטטה בשמן זית ועלי גפן ממולאים.
המנות לוו בלחם לבן חם מהתנור עם חמאה וסחוג ירוק. לעיקריות לקחנו שקשוקה קשקבל (25 שקל) וצ'בטה חמה עם מוצרלה (26 שקל). אולי משום שהיו מושחתות יותר, טעמו לנו יותר המנות העיקריות. כרסה של הצ'בטה החמה מולאה בגבינה מותכת, בתבלינים ובירקות נוספים, והיא היתה נהדרת. השקשוקה נעשתה משתי ביצים שנעטפו ברוטב עגבניות מתובל היטב ובקשקבל מותכת והיתה גם היא מוצלחת.
המזטים היו גם הם לא רעים, אך לא התעלו לרמתן של המנות העיקריות, ובשל ממדיהם הצנועים - גם לא לכדאיותן הכלכלית. קוביות הבטטה היו סתמיות לגמרי; הטחינה הסודית (שנבחרה מארבעה סוגי טחינה המוצעים במקום והתאפיינה בירקרקות חריפה) עוררה חילוקי דעות - צ' אהב יותר ממני; לגבי עלי הגפן הממולאים, אשר לוו ביוגורט, קשה לנו להעיד - מאז טעמנו את עלי הגפן האלוהיים המוצעים אצל מרגרט תייר אנחנו כבר מתקשים ליהנות ממנה זו במקומות אחרים. כשתייה הזמנתי לאסי (16 שקל), משקה על בסיס יוגורט עם בננה ונענע. היה טעים, לא מתוק מדי. התאפקתי בגבורה ולא הוספתי סוכר.
לקינוח הזמנו עוגת פיסטוק עם שמנת וחוטי חלבה (22 שקל), שהיתה הרבה יותר טעימה ממה שהעזתי לקוות, וצ'אי פירות (12 שקל), שאפילו לא רציתי להמתיק מרוב שהיה עשיר בטעמים כפי שהוא. סיימנו את הארוחה מלאים, אך ללא תחושת הכבדות אליה הורגלנו ומבלי שאחוש געגועים לפיצה האט אפילו פעם אחת.
Mezze. אחד העם 51א'. טל' 6299753. פתוח: א'-ה' 8:00-24:00, ו' 8:00-18:00.