ביצת הפתעה

ילד מה הוא אוהב? לא יודעת איך זה אצלכם, אבל אצלי גדלים אקזמפלרים שונים, לכל אחד העדפות ברורות משלו, והשו?נו?ת בולטת במיוחד כשמדובר ב"אוכל". ילד ילד וטעמו עמו, כל אחד אוהב משהו אחר, יותר נכון - לא אוהב משהו אחר, ולי לא נותר אלא למצוא את המכנה המשותף בין כל הטעמים, ולהכין משהו שיענה איכשהו על כל קשת ההעדפות.

כאשר מדובר במאפים, אימצתי את הגישה הפלורליסטית של הפיצה: בסיס אחיד וניטרלי של בצק, ועליו תוספות מגוונות בהזמנה אישית. פיצה משפחתית אחת נראית אצלנו כתכנית כבקשתך, עם תוספת שונה בכל גזרה: עם זיתים, בלי זיתים, עם אורגנו, בלי, עם הכול, בלי כלום, עם-בלי ובלי-עם.
את אותה רוח 'פיצאית' עם הפנים לצרכן, למדתי ליישם גם במאפים אחרים. למשל, להכין בצק לחמניות אחד וממנו לצאת לכיוונים שונים של מלית, איך שבא, למי שבא. תוספות מיוחדות? תגיד לי מה בא לך - ואשים לך אותו בתוך הלחמנייה. לא תגיד? - אפתיע אותך! תן ביס, ואז תדע.

"לחמניית הפתעה קינדר" (כל הזכויות לשם שמורות, לאחד שבגיל 10 הצליח להיגמל בקושי מתלות קשה ב"ביצת הפתעה קינדר") נולדה במקור כדי לענות על הצורך שסוקר לעיל, וגם לספק את יצר הסקרנות הילדותי המצוי. היא נכונה להכיל בתוכה איזה הפתעה שנבחר. תחשבו פתוח, לפי מה שאוהבים אצלכם בבית. לדוגמה "הפתעות" בשריות: נקניקיית-מיני, בשר טחון (אפשר קטע של קבב מופשר), פרוסת נקניק מגולגלת, וכדומה. הפתעות אחרות: קוביית מוצרלה עטופה בזית מגולען, גבינה עם טיפת רוטב פיצה לתיבול, וכיוצא באלה שילובים שונים (כולל ליין מיוחד של מתוקים), של מרכיבים המתאימים זה לזה, ובעיקר - לטעמם המגוון של הילדים. והכי-הכי כיף זה למלא כל לחמנייה במילוי שונה, ולהיות מופתעים בכל אחת מחדש.

הגודל במקרה זה דווקא קובע מאוד. רצוי שהלחמניות יהיו קטנות (כמו ביצים מס' 4 בערך, לאחר אפייה), עם יחס פחות או יותר שווה בין המלית לבצק שמקיף אותה. כל הקטע הוא ליצור חטיף טעים ועסיסי, לא לחמניית-ענק יבשושית ומשעממת. לחמניית-ביס כשמה כן היא: טועמים את כולה בביס אחד, מגלים מה יש בפנוכו - ועוברים הלאה. מתאים בדיוק לקצב ההתנהלות בגילאים הצעירים, ומוצלח במיוחד בתור כיבוד במסיבות ובמפגשי ילדים.

כדי לשלוט במידת ההפתעה, אפשר לסמן כל סוג מילוי פנימי בזיגוג ובציפוי חיצוני אחר (למשל, ביצה עם שומשום למלית א', או חלב ואורגנו למלית ב', וכן הלאה). ואם זה לא מספיק מרמז מהי המלית המסתתרת בפנים - אפשר לעשות חתך עמוק בלחמנייה לפני האפייה, שייפתח בתנור כך שה"הפתעה" תציץ דרכו. כבר ראיתי כאלה שאוהבים שמגלים להם מראש ממה הם אמורים להיות מופתעים.

מרכיבים לכמות של 20 לחמניות:
(ככיבוד למסיבה - מומלץ להכפיל את הכמות)

בצק:
¼2-2 כוסות קמח לבן רגיל (280-350 גרם)
½ כפית מלח
1 כפית שמרים יבשים (או 7 גרם שמרים טריים)
1 כפית סוכר
1 ביצה, טרופה
½ כוס מים פושרים (125 מ"ל)
50 גרם מרגרינה בטעם חמאה (או חמאה), רכה, חתוכה לקוביות

הצעות למליות:
- נקניקיות מיני, מושרות כמה דקות בכף רוטב טריאקי וכפית דבש
- נקניקי קבנוס חתוכים
- קוביות מוצרלה עטופות בזיתים מגולענים
- קוביות גבינה צהובה קשה מתובלות ברוטב פיצה

זיגוגים וציפויים אפשריים:
חלמון ביצה טרוף עם כפית מים, או מעט חלב, או מים, או רוטב טריאקי
מעט שומשום, או פרג, או שומשום שחור, או קצח, או אורגנו מיובש

אופן ההכנה:
1. מכינים את הבצק: מנפים 2 כוסות מהקמח אל קערת המיקסר, מוסיפים את המלח ומערבבים בקמח.
מוסיפים את הסוכר והשמרים היבשים ומערבבים.

2. מוסיפים את הביצה והמים ולשים בקרס לישה במהירות איטית, תוך הוספה הדרגתית של המרגרינה/חמאה.

3. ממשיכים ללוש כ-7 דקות, עד שהבצק מתחיל להיפרד מדפנות הקערה. אם הוא לא נפרד - מוסיפים עוד מעט קמח בהדרגה, כף אחרי כף. בתום הלישה הבצק דביק למדי, רך וגמיש מאוד. זורים עליו קצת קמח, מכסים בניילון או במגבת לחה ומשהים כשעה בטמפרטורת החדר, עד שהבצק מעט תפוח, רך מאוד ופחות דביק.

4. לשים מעט את הבצק על משטח מקומח קלות ומחלקים אותו ל-20 חלקים שווים. מגלגלים מכל חלק כדור בגודל כדור פינג-פונג, מניחים את הכדורים בצד על משטח מקומח ומכסים במגבת.

5. ממלאים את הלחמניות (מתחילים מהכדור שהוכן ראשון): משטחים באצבעות כל כדור לעלה קטן, מניחים את המלית באמצעו, מרימים בעדינות את שולי הבצק מכל הצדדים וסוגרים אותם היטב מעל המלית. מעצבים צורה אובאלית ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה, כשצד הסגירה של הבצק כלפי מטה. מכסים את התבנית בניילון ומשהים כ-20 דקות.

6. מחממים את התנור לחום גבוה 200°.

7. מברישים את הלחמניות בזיגוג לפי בחירה וזורים מעט מחומרי הציפוי (אם רוצים לחמניות "חצי הפתעה" - חורצים בשלב הזה חריץ אחד עמוק לאורך כל לחמנייה בסכין חדה מאוד).

8. אופים בתנור שחומם מראש כ-15 דקות, עד שהלחמניות מתעגלות ומשחימות מעט.

9. מוציאים מהתנור ומגישים מיד.