נכנס רעל יצא סוד

בשל המונדיאל והתאלמנותן הזמנית של רוב נשות העולם, ובכלל זה ישראל, בחודש הקרוב, יוקדש טור זה לנשים, אסקפיסטים והאיש ההוא הבודד, המוקף בנשים, בבית הקולנוע.

אגדה אורבנית המהלכת זה 8,000 שנה ואשר זהות המספר שלה אינה ידועה לי (הייתי אז קטן וצעיר מכדי לזכור), מספרת על מלך פרסי שאהב ענבים ואהב פחות את אחת מנשות הרמונו (כך היה נהוג לאיית את המילה ארמון באותם ימים). את הענבים ששרדו את תאוותו, נהג המלך לאחסן בכדי חרס, באחד ממרתפי הארמון, וכדי להבטיח שאיש לא יחמוד אותם, רשם על הכדים את המילה "רעל".

רצה הגורל ואותה אשת הרמון מקופחת מצאה את אותם כדים. דמותו המצודדת של המלך מחד וקוצר ראייתו (הוא לא ראה אותה ממטר) מאידך, הביאו את האשה להחלטה שטוב המוות מן החיים. היא פתחה את אחד הכדים ולגמה מן הנוזל הכהה שבתחתית הכד.

למחרת, אחרי שהתאוששה מן ההנג אובר, הגישה למלך מלוא הגביע מן הנוזל העכור. המלך לגם בשקיקה מן הנוזל, התאהב בו ובאשה (זה קורה לכל גבר בגילופין), וכך קרה שבזכות האשה התגלה היין לעולם. מאז זרמו ליטרים רבים של יין. האשה הפסיקה לשתות כדי שתוכל לזכור ביתר קלות, ואילו הגבר התחיל לשתות כדי שיוכל לשכוח בקלות.

בהכללה, ניתן לציין שנשים שותות יין יותר מגברים (לצערי הרב, אינני מכיר את כל הנשים, ומכאן ההכללה). אשה תתמיד בלגימת יין במשך כל הערב, בעוד גבר (ישראלי, כמובן) "יגוון" את חוויות החמרמורת של בוקר המחרת בבירות, וויסקי, וודקה וכל מה שמצוי מתחת להגדרה של נוזל כהיל.

יתרה מזאת, האינטליגנציה האסתטית הנשית מאפשרת לאשה ליהנות מקשת רחבה ביותר של ארומות יין. הרי ידוע שחוש הריח של האשה מפותח עשרת מונים מזה של הגבר. אשה הרה יכולה לסבול מבחילה קשה בשל ריחו של דג, למשל, גם אם הוא אינו מצוי בקרבת מקום ושוחה להנאתו אי שם באוקיינוס האטלנטי.

דא עקא, בשל סיבות אנטומיות, מצוי אותו אנזים האמון על קליטת האלכוהול בדמה של האשה בכמות קטנה מזו המצויה בגוף הגבר. על כן, אשה עלולה להשתכר מכמות אלכוהול פחותה מזו שצורך גבר ולסבול בין השאר מתופעות שונות, כגון לחיים אדומות, כאב ראש, פריחה בעור וקלות דעת. גברים, לעומת זאת, מסוגלים לשתות כמות רבה יותר של אלכוהול, ולכן יכולת ההשתטות שלהם בפרהסיה גבוהה בהרבה.

ויין אחד לסיום. סוביניון בלאן, פרייבט קולקשן, 2005, יקבי כרמל - אחת ההפתעות הנעימות שהיו לי. לשמחתי הרבה, עברו הימים שבהם עצם אזכור השם כרמל מזרחי היה מביא את השומע לידי צחוק מתגלגל. היין הזה, פרט להיותו כל מה שסוביניון בלאן ראוי להיות, משופע בריחות פרחים, מהולים בריח אגס, פסיפלורה ועשבים. בפה ניתן לחוש בחמיצות רכה ומעודנת, המאזנת בין טעמי הפרי. פלא הוא בעיניי כיצד נמכר יין באיכות שכזו במחיר המשיק ל-30 שקל.