ונצואלה: אריפס
המנה הזאת היא להיט בדרום ומרכז אמריקה, בארצות כמו קולומביה, פנמה והרפובליקה הדומיניקנית, אבל בוונצואלה זה נחשב למאכל הלאומי הרשמי. חפשו אחר מאפה שמנמן המזכיר פיתה ממולאת כל טוב מקמח תירס. את האריפס ניתן לאפות או לטגן אבל צורת העשייה המסורתית היא צריבה על הפלאנצ'ה. את האריפס ממלאים כמיטב המסורת בממרח שעועית, גואקמולי עם עוף ואליהם מצטרפת גבינה קשה מגוררת שמתיכים מעל לסיומת מגרה.
ויש אפילו דוכן אריפס בישראל
נפאל: מומו
העולם כידוע, מתבסס בעיקר על בצק. אין כמעט עם שחי בלעדיו, ואחת הווריאציות הפופולריות ביותר שלו ברחבי העולם היא הכיסונים. הגרסה הנפאלית נקראת מומו וממולאת בשני סוגים של מילוי: צמחוני או עוף ובשתי שיטות הכנה: טיגון או אידוי. את המומו לא אוכלים על יבש - מצרפים לו רוטב עגבניות מתובל מאוד וחריף שמוסיף את הקיק הנדרש למילוי האנמי.
מתכון מקומי לכיסונים הנפאליים
ניו זילנד: פאי בשר
כשהם חיים לצד שטחי מרעה אינסופיים שמתפרשים על פני שטחים עצומים, לא פלא שהניו זילנדים מכורים לבשר קשות ולכן אל תתנו למנה שנקראת פאי בניו זילנד לבלבל אתכם. היא רחוקה מאוד מהאסוציאציה המערבית המתבקשת של קינוח. בהתאמה, המנה הכי פופולרית היא פאי במילוי בשר טחון וגבינה לצד potato top, פאי במילוי בשר שמעליו מזולפת מחית תפוחי אדמה. ניתן למצוא אותו בכל פינת רחוב או בעגלות אוכל כשהניו זילנדים אוהבים לאכול אותו עם קטשופ. הגרסאות הפחות מוצלחות שלו נמצאות בתחנות הדלק, בהן יש פאי עטוף בנייר. אם תשהו במדינה הזאת מספיק זמן זה יהפוך לפייבוריט שלכם.
מתכון לפאי פירה ובשר
ברלין: קארי וורשט
גרמניה היא ללא ספק הארץ בה"א הידיעה לחובבי הנקניקיות, ובכל אזור בה אוכלים אותן בצורה שונה לחלוטין. הטעימה ועזת הרושם היא זאת שמוצעת ברחובות ברלין ועונה לשם currywurst. לרוב, מכינים אותה מבשר חזיר. את הנקניקיה מבשלים במים ולאחר מכן מטגנים או צולים על האש. את התוצאה הסופית מגישים הגרמנים כאשר היא חתוכה לעיגולים ועליה קטשופ עם אבקת קארי צהובה.
סיציליה: קנולי
עזבו אתכם מפסטה, גלידה או קלצונה. אוכל הרחוב האיטלקי הכי טעים שיש נמצא באי שבדרום ארץ המגף. למעדן הסיציליאני קוראים קנולי או בתרגום החופשי טיובה (שפורפרת). מדובר בבצק שאותו מגלגלים ומטגנים, שלאחר הטיגון והקירור, ממלאים את הגליל בגבינת ריקוטה מתוקה. את שני הפתחים של הגליל מקשטים בדובדבנים מסוכרים או בכל סממן מתוק אחר ומעליו בוזקים אבקת סוכר. התוצאה מתוקה, כיפית אך בדומה לסופגניות, גם מכבידה, בעיקר לאור העובדה שקשה להתאפק ולזלול רק אחד.
מתכון לקנולי במילוי ריקוטה
יוון: סופלאקי
סופלאקי הוא הגרסה היוונית לשווארמה, רק שבגרסה הזאת לא מדובר בפרוסות בשר אלא בשיפוד או קבב של ממש. סוג הבשר השכיח ביוון הוא חזיר אבל אפשר למצוא בנקל גם סופלאקי טלה. את הבשר מגלגלים בתוך לאפה עם ירקות ולבסוף יוצקים רוטב יוגורט שנותן את הסיומת המרעננת. זה אולי נשמע כבד אבל המנה מוגשת בגודל שיאפשר לזוז בקלילות גם לאחר אכילתה.
עוד להיטים יווניים מכל הזמנים
ארה"ב: קורן דוג
למרות גודלה העצום של ארה"ב, את האוכל הזה ניתן למצוא בכל מקום ובמדינות אמריקה השונות, לרבות בירידים ובפארקי השעשועים הגדולים. הנקניקיה המושחתת נטבלת אחר כבוד בבלילת קמח תירס כשהיא מושחלת על שיפוד. לאחר מכן מטגנים אותה בטיגון עמוק וזוללים הישר מהשיפוד עליו היא נעוצה.
מתכון: חטיפי קורנדוג ביתיים
תאילנד: מרק עוף עם אטריות
תאילנד היא כנראה בירת עגלות הרחוב העולמית, וככזו מציעה היצע לא נתפס של מאכלי רחוב שונים בכל שעות היום. לפני שאתם הולכים לאיבוד בשפע, תטעמו את המנה הכי רותחת, תרתי משמע, שתמצאו בכל עיר או כפר בתאילנד. מרק העוף התאילנדי נמצא בעגלת אוכל רחוב עם מיכל ענקי ובו מרק, בתוכו אתם בוחרים מה אתם רוצים לשים. אם זה אטריות אורז או ירקות וחתיכות עוף. את כל אלה יניחו לכם בתוך מצקת אימתנית דמוית רשת ויכניסו לתוך מיכל המרק. כעבור כמה דקות הם יישלפו כבמטה קסם ויימזגו לתוך קערה ענקית. הטעם של המרק עדין מאוד כאשר את התיבול הדומיננטי מוסיפים לאחר מכן הסועדים: חריף, חמוץ, מלוח (סויה) או שרימפסים מיובשים.
וייטנאם: סנדביץ' באן מי
וייטנאם עשירה מאוד במאכלים שונים, אבל ידועה בעיקר באוכל הרחוב המפורסם שמייצג טוב יותר מכל מאכליה את תקופת הקולוניאליזם וזכה אף לככב בפרק של אהרוני וגידי. מדובר בכריך הבאן מי המוגש בבאגט ובתוכו ממרח הפטה כבד ומיונז, שמייצגים את הצד הצרפתי בהיסטוריה של וייטנאם. את הצד המקומי משלימים מלפפון, חלפיניו, דייקון וכוסברה. תענוג בפה.
המסעדה הישראלית שמגישה לכם באן מי
מקסיקו: טאקו דה קבסה
חשבתם שראיתם הכל באוכל המקסיקני? תחשבו שוב. במדינה שבה נהוג לנשנש חגבים מתובלים בצ'ילי, לא מן הנמנע שגם מנה שתטריד את הסועד מערבי כמו טאקו דה קבסה תהפוך להתמכרות לאומית. הקבסה (ראש) שמשתדך לטאקו הוא מילוי בשרי טחון ובתוכו ראש של פרה, לשון, לחי וחלקי ראש נוספים. המנה מוגשת ברוטב צ'ילי חריף, ציר בקר עשיר וכמובן סלסה וגוואקמולי. בניגוד לטאקו אחרים היא לא נמצאת בכל קרן רחוב ונחשבת מאוד בקרב המקסיקנים, וגם למי שלא חש עצמו הרפתקן כדאי לחפש אחריה, מה גם שהיא ידועה כאפקטיבית מאוד למניעת הנגאובר.
כל מה שצריך למסיבת טאקוס
טורקיה: באליק אקמק
על טעמיו המושלמים של האוכל הטורקי אפשר לכתוב אינספור כתבות, אבל אם צריך לבחור דבר אחד בלבד, שמותיר זכרון בלתי נשכח ולא מוכר מספיק בקרב התיירים הוא הבאליק אקמק. הסנדביץ' הזה פופולרי מאוד באיסטנבול שם אפשר למצוא אותו ליד חכות הדייגים המפורסמות משני צידיו של גשר גאלאטה. שם, בבסטות קטנות יכינו לכם דגי מקרל על הגריל, עם פלפל אדום, בצל, חסה ומעט ליץ לימון. פשוט, טרי וממכר.
גיאורגיה: צ'יבורקי
החצ'אפורי והחינקאלי הגיאורגיים ידועים ומפורסמים כנציגי המטבח הגרוזיני. אבל אל תפספסו דווקא את הטעמים שמסתתרים בתוך בתוך כיסוני צ'יבורקי מטוגנים. צ'יבורקי, כיאה לאוכל רחוב מעולה, רחוק מלהיות שיא הבריאות אבל מי סופר קלוריות כשהבצק האלוהי שקריספי מאוד מבחוץ מתגלה כרך ומושלם מבפנים. הכיסון הזה, שפופולרי מאוד גם באיזור הקווקז וברוסיה, מפורסם במילוי שמיטגן ביחד עם הבצק וכך נוצר מעין ציר בשר טעים בתוך הכיסון, כזה שכשבאים לתת בו ביס צריך להיזהר ממיצי הבשר כדי לא לקבל כוויה, ולשלוק אותם במיומנות.
צ'יבורקי של מסעדת חנן מרגילן