סוגרים את החורף

שוקולטה היא הפינוק האולטימטיבי של החורף. לא סתם משקה שוקו פשוט שמכינים בערבוב מיידי. כאן מדובר בקלאסיקה: חלב רותח, לפעמים גם בשיתוף שמנת מתוקה עם קוביות שוקולד איכותי, קצת ברנדי או תבלינים. שותים לאט ואפשר גם לחמם את המשקה באמצע הדרך, כדי שתמיד יהיה לוהט בגרון. אז מהר לפני שיתחמם

המאכל שהוא הסיבה הרשמית שלשמה אנחנו מחכים לגשם, גם אם הוא הופך בקלות למשבית השמחות הרשמי של השבת. לרוב זה מתחיל בסיר צחור ונקי ונגמר בקבוצת אנשים ישנונית על השולחן. לא יעזרו הריבים של העדות השונות כי לכל בית יש את החמין שלו, ורק שרי אנסקי היחידה שהעזה לצאת תיגר על המוסד. ניסתה והצליחה.

פתחנו את החורף עם מרק עוף לטיפול בשפעת הראשונה של החורף, המשכנו במרקים צבעוניים (כתום לבטטה, ירוק לאפונה ואדום לעגבניה) והתקדמנו למרקים מתוחכמים באמת: כאלה עם עצמות בקר וצלעות מעושנות, עם גריסים ולפחות חמישה סוגי פטריות, או כזה שלמענו משרים יום שלם קטניות. אז בפעם האחרונה, שימו איזה סיר על הכיריים.

הלפת המתוקה, אותה אוכלים העירקים בשבת בבוקר רגע אחרי הסביח, היא אחד הפינוקים המתוקים של החורף. השורש החורפי נכנס בדרך כלל לבישול ארוך בתנור לצד הביצים החומות אבל כאן מובאת הגרסה המקוצרת.

אם הבגדים יכולים לחזור כמה עשורים אחורה אז גם האוכל יכול. כלי הפונדו, שמרבית אימהותינו קיבלו לחתונה בשנות השמונים יצא החורף מהבוידעם. אולי זו הזיקה לתקופת הצנע שהביאה את המשוגעים לטבול לחם בגבינה מותכת או החורף שגורם לנו להתבטט מול הטלויזיה. כך או כך, הלוק האופייני שלנו לחורף האחרון היה בעיקר סביב הקערה הלבנה והמבעבעת.