מסעדוס

"כבוד המשפחה" הוא ערך שמעמדו בעולם המערבי הולך ונשח,. אך עם עובדות קשה להתווכח: אמנם חלה עלייה במספר המתגרשים בציבור הדתי , אך אנחנו עדיין מתגרשים פחות. התנ"ך משופע בסיפורי אהבה, חלקם עם הפי-אנד וחלקם כואבים ומצערים. גם שיר השירים כידוע, הוא רומנטיקה במיטבה.
ובכל זאת, דומה כי דוסים רבים מתמודדים עם קושי ליצור הזדמנויות רומנטיות מחוץ לבית. (כמה פעמים אפשר לצעוד יד ביד בשבילי החצבני? או להשקיף על הרי ירושלים מההתנחלות הסמוכה למקום מגוריך?).

לכם, דוסים רומנטיקנים (וסתם חובבי פוצי-מוצי), אמליץ בחום על ביקור במסעדת אוליב-ליף, מסעדת גורמה צרפתית-ים תיכונית. המסעדה ממוקמת במלון שרתון שעל חוף ימה של תל אביב והנוף הנשקף מחלונות הענק של המסעדה בכל שעות היום ובפרט בשעת השקיעה הגדולה הוא מרגיע ולא פחות חשוב, מקרב לבבות.

שניות לאחר שהתיישבנו, הוגשו לשולחן לחמים טריים ולצידם שלוש פנכות: שומים אפויים, זיתים ורוטב פסטו. מייד אחר כך, זכינו למיני-מנות ממגוון מנות המסעדה:

את המנות הראשונות ייצגו: קרפצ'יו טונה אדומה צרובה (מוגש בד"כ כמנה עיקרית), טרטר מוסר וסביצ'ה סלמון שזוכה לציון גבוה בקרב מנות הפתיחה, הסביצ'ה הפתיע בטריותו ובטעמו העדין המתקתק.

גם רומנטיקנים-צמחונים יכולים להנות באוליב-ליף. מנת הקרפצ'יו קישוא בלדי (45 ¤) שהוגשה עם סלט נבטי חמניה, סלק חמוץ מתוק וקשיו גרוס הייתה מרעננת ומעניינת. לא התלהבנו במיוחד משוט מרק הקישואים, טעמו היה תפל.

גם האווירה, השירות וההגשה במקום בהחלט משתלבים עם הנוף הנשקף מהחלונות שמשדר כולו שלווה ורוגע. מפות בד צחורות מכסות את השולחנות, שטיח מהודר נפרס מקיר לקיר, הצלחות והמנות מעוצבות בטעם טוב נטול יומרות. כלום לא מדי מתוחכם, והפעם – זה אך ורק לחיוב.

בעודנו משבחים את השירות, הונחה לידנו צלחת "טריו כבד אווז", שכלל רביולי ממולא בכבד אווז, פטה כבד אווז, וההיי-לייט: מדליון צרוב ומושלם של כבד אווז לצד ריבת עגבניות שרי (75 ¤). גן עדן לאוהבי הז'אנר, קצת פחות מוערך בקרב אנשי תנו לחיות לחיות.

גראניטה של קמפארי ואשכוליות רעננה לנו את החיך לקראת המשך החגיגה. הפינוקים הקטנים הללו,דוגמת הגרניטה, הם לא משהו שסועדי מסעדות כשרות מורגלים בו.

אל השולחן הגיע שיפוד פרגית בגריל עם ריזוטו עדשים ועגבניה צלויה. פרגית היא פרגית וגם זו תקשתה לחדש או להלהיב.

הרומנטיקה פינתה את מקומה לטובת הקרינובורטיקה כשמנת צלע כבש בגריל (175 ¤) ונתח פילה בקר (140 ¤) הונחה לפנינו. הבשר סביב העצם היה מצויין למרות שאיננו מחובבי הכבש, ואת קולות ההתפעמות של השולחנות הסמוכים קשה היה לפספס.התמוגגנו מפילה הבקר שנצלה בדיוק במידה הנכונה, היה עסיסי, נטול שומן ונימוח בפה. ליד מנות בשר משובחות כל כך, מתגמדות התוספות. ובכל זאת, ראוי לציין את הריזוטו סלק, תוספת מקורית שטעמה היה עדין ומיוחד.

שבעים, מדושנים ועם הרבה לבבות בעיניים, הגענו לשעת הקינוחים, כזכור וכידוע - סוגיה רגישה במסעדות בשריות כשרות.
השף צ'רלי הביא מבית אמא "ממתק מרוקאי" ובחר להגיש ספינג'. עם כל הכבוד לאמא ולשורשים, מקומו של הספינג' הכבד והמתוק מדי לטעמנו די מיותר.

בבורלה, חלב הקוקוס החליף את החלב הרגיל וזו הפתעה חיובית שתמצא חן גם בעיני "הרגישים לחלב". אבל גולת הכותרת של הקינוחים - וולקנו שוקולד: סופלה שוקולד רותח שהזכיר לנו שוב שבאוליב-ליף יודעים לפנק את הסועדים ולהמתיק את זמנם וחיכם.


אליה וקוץ בה. בעוד שהרומנטיקה גואה, הכיס עשוי להתרוקן. מנות הפתיחה, שאינן גדולות עולות בין 45-65 ש"ח, ומחירי המנות עיקריות נע בין 55-175 ¤. אם תוסיפו לכך יין, אז ארוחה סבירה באוליב ליף תעלה קרוב ל500 ¤ לזוג.

בצמוד למסעדה ממוקם חדר V.I.P המאפשר אירועים באווירה אינטימית עד 20 איש, הזמנה של יינות מובחרים על ידי סומלייה אישי ושירות מוקפד ביותר.

Olive Leaf. מלון שרתון תל אביב, רחוב הירקון 115, תל-אביב. א'-ה' בין השעות: 22:30-19:00. טלפון: 03-5219300

מדד הדייט: הו לא. אל תרגיל אותה לסטנדרטים גבוהים בהתחלה. (לכו לפלאפל בשוק בצלאל).

סיכוי למפגש עם החניכים מבני עקיבא: אין מצב.

לוקשיין: גם מזגן וגם נוף לים. דני דויטש כבר בדרך...

חנייה: קל ומוצל. החניה לאורחי המסעדה בחניון המלון היא ללא תשלום.

ידידותי לחילוני: כן. הגיוון, הטעם והאווירה בהחלט מתאימים לכל אמונה, מין, גזע וצבע.