פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אכזבה ממבט שני

      לפני שנה וחצי התאהב אבי אפרתי ברונימוטי, המסעדניה האיטלקית בפיאצת ההיי-טק של רמת החי"ל. השבוע זה כבר לא היה זה

      רונימוטי, מסעדה-מעדניה איטלקית השוכנת באזור התעשייה של רמת החי"ל, זכורה לי כמקום מתוק להפליא. פעם אחת בלבד ביקרתי בה, לפני כשנה וחצי, ונהניתי. מהאווירה, מהאוכל, מתחושת האקס-טריטוריה האיטלקית בלב גוש דן. חזרתי לשם בשבוע שעבר, בתקווה לחזור עם המלצה מחממת לב. לא הצליח. האווירה נותרה אמנם כמו שהייתה, ויש בה קסם. פיאצת ההיי-טק המוקפת בנייני משרדים ובליבה גם מועדון זאפה, מצליחה, במפתיע, להיות אחלה לוקיישן. בואו לשם אחר הצהריים באביב, או בלילות הקיץ החמים, ובאמת שתיהנו לשבת. מה הצטערתי לגלות, שהאוכל, הזכור לי כסימפטי, התקשה הפעם להמריא.

      רוני בלפר ומוטי סופר אחראים על קונספט רונימוטי, שהיא בעצם מעדניה המייצרת אוכל ללקיחה הביתה, שאפשר גם לשבת בה. התפריט לא גדול אבל מעורר תיאבון, ולו רק היה מבוצע כמו שצריך, הכול יכול היה להיות מקסים. אבל, כאמור, לא הלך. יותר מדי מנות שהגיעו אל שולחננו חשפו חוסר הקפדה בביצוע ולעיתים גם בחומרי הגלם ויצרו תסכול מצטבר.

      זיגזג לאורך כל הדרך

      התחלנו עם סלט פנצנלה (42 שקלים) וברזאולה (48). בפנצנלה היו פלפלים, עגבניות, בצל סגול וזיתים שחורים, כולם חתוכים גס, ועליהם קרוטונים. זה היה סלט חינני, היחידי המוצלח באמת בארוחה. קצת חבל שהגיע במינונים לא נדיבים. מנת הברזאולה הייתה הגיונית יותר במינוניה, והייתה סבירה. בהשוואה לברזאולה רוויית המלח ש"מזרע" מייצרת למשל, מדובר היה בכלל בגן עדן. אבל כפריק כבד ביותר של ברזאולה, שלא מצליח לסיים סוף שבוע בארץ המגף בטרם הערה לקרבו לפחות ק"ג ממנה, ציפיתי לקצת יותר מתוצר הום-מייד של מעדניה איטלקית מוקפדת.

      ואז החל העסק להיחלש. טליאטלה אצ'וגה (58) עם אנשובי, זיתים, שמן זית, שום, פטרוזיליה, צנוברים ופפרונצ'ינו, התגלתה כהתקפת מלוח-חריף לא אנינה במיוחד. אז נכון, מדובר מראש ברוטב שאין לו יומרות לאנינות יוצאת דופן. בכל זאת, משהו בחיבור החומרים עבד מאד לא נכון ולא הצליח להחזיק. וגם, המלצר הבטיח "מנה מסיבית, בעצם עיקרית". ראינו כבר מסיביות ממנה.

      לזניה די ראגו (58) הייתה בעייתית אפילו יותר. להבדיל מתבשילי הבשר הטחון השגורים בכל מטבח בישראל, המכונים בפי כל "ספגטי בולונז" ואינם אלא "ספגטי פולונז", ראגו כהלכתו הוא עסק טעים במיוחד. כשמכינים אותו כמו שצריך, מתפוצץ הבשר מטעמי היין, הציר ופטריות הפורצ'יני הנפלאות. הראגו שקיבלנו בין דפי הלזניה ברונימוטי התגלה כתבשיל בשר טחון בנאלי ודהוי. תערובת הגבינות שמעל הכבידה במקום להעשיר והרגישה כמו יציקה לא הכרחית. זו הייתה לזניה פשוט לא טעימה, שנראה שחוממה זמן רב מידי במיקרו.

      וכאילו לא די בכך, הגיעה מנת סטייק הרוקה (78) – "250 גרם סינטה דקיקה עם עלי רוקולה ומלח גס", כדי לצער באמת. כל מה שצריך כדי שמנה מהסוג הזה תצליח הוא בשר טוב ויד קלה במטבח, שתדע להוריד את הבשר ממשטח הצריבה בזמן (כלומר, מהר מאד). לא בשר טוב ולא יד קלה היו כאן. מילא שבמקום אדום, היה הבשר קרוב ליבש. איכויות הגלם שלו היו מבאסות. קינחנו בעוגת שוקולד (36) טובה ובטארטלט לימון אישי (כנ"ל), שהיה סביר.

      יותר מידי זיגזגים היו בארוחה הזאת ומעט מידי הצטיינויות. לא כך זכרתי את רונימוטי. זו הייתה ארוחה שלא מצדיקה את המוניטין של המקום כמעדניית/מסעדת בוטיק משובחת. ומכיוון שברור שעל המטבח שם אחראי צמד טוב כוונות באמת, נראה שבשלו התנאים למקצה שיפורים.

      רונימוטי. ראול ולנברג 23, רמת החי"ל, תל אביב. 03-6470247