אמת בכרסום

מאז נפתחה לפני כארבע שנים, יוח"צנה מסעדת פורטר האוס למכביר. עבודת קיבועה בתודעה הייתה כה יעילה עד כי גם מבלי שישבתי שם עד היום, ברור היה לי, משום מה, שמדובר במקדש בשרים איכותי להפליא. מסוג הנסיעות שמחכים להן ולא רק בגלל התקווה לבשר טוב. לכל יציאה למסעדה שמחוץ לעיר מתלווה דוק נעים של חגיגיות.

אז נסענו לתל מונד, אם כן, כדי לאכול את אחד הסטייקים המצוינים של הזמן האחרון. תחושת האנטיקליימקס החלה כבר בחניה. פורטרהאוס יושבת במקום שמרגיש הכי רחוק מהפנטזיה הרומנטית ההיא על מסעדה מקסימה מחוץ לעיר. מדובר במובלעת תעשייתית מהיותר מוזנחות שניתן להעלות על הדעת, שלא נעים, במלוא המובן, להגיע אליה ולצאת בה מהחניה אל המסעדה. עיצוב פשוט עד סתמי ולא נורא מטופח קידם את פנינו. כבר אכלנו ארוחות טובות במסעדות שנראו טוב פחות מפורטר האוס ובכל זאת, לא רק הלוקיישן, גם האווירה אכזבה.

מבחינת התפריט, פורטר האוס היא סטייק האוס לכל דבר ועניין. עם ראשונות שרובן בשריות ועיקריות שהמוקד העיקרי בהן הוא האומצות. ראשונות אף פעם אינן נורא חשובות במקומות כאלה ובכל זאת, יש בהן כדי ללמד לא מעט על הלך הרוח במקום. לא התחשק לנו בשר גם לפתיחה, אז הלכנו על סלמון מעושן (42 שקלים) וסלט פורטר האוס (38). שניהם היו רחוקים מלשכנע.

הסלמון, שלפי התפריט "כבוש ומעושן במקום בשיטה אלסקית מסורתית", היה מחריד למדי. הכבישה והעישון התעמרו קשות בבשרו השמנמן והידידותי, עד כי טעמיו הפכו גסים במיוחד. זו היתה מנה רעה באמת, שגם הוגשה במינונים זערוריים באופן מרגיז. לא הצלחנו להתפעל הרבה יותר מהסלט – עלי רוקט וחסה עם תפוחי גרני סמית, צימוקים ופרמזן. העלים לא ייצגו את מיטב התוצרת ורוטב הוויניגרט בלסמי היה סתמי עד מאד ובמקום לצקת חיים בעלים, הטיל בהם שעמום מדכדך. לחם לא רע, עם מטבלים לא במיוחד מוקפדים הגיע על חשבון הבית. זה היה סט פתיחה בלתי מוצלח בעליל.

אנטרקוט (112) וניו יורק סטייק (102) היו בחירותינו למנה עיקרית. אם מנות הפתיחה היו בעייתיות בכל קנה מידה, העיקריות לא היו כאלו. מאידך, מצוינות באמת הן לא היו. גם לא טובות. ביקשנו שיצרבו את שני הסטייקים לדרגת מידיום. בשני המקרים זה לא קרה. האנטרקוט הגיע מידיום וול; הניו יורק סטייק ("פרימיום סינטה מהמותן הקדמית בלבד", כך התפריט) היה יותר קרוב למידיום רייר.

נתח האנטרקוט היה בינוני למדי. לא היתה בו החיוניות הבשרנית העשירה ההיא, השמורה לאנטרקוט במיטבו. לא, הוא לא היה רע, אבל זה לא מספיק. נתח הסינטה היה טוב קצת יותר, אבל גם הוא לא באמת התעלה. לו תומחרו שתי המנות הללו ב-25-30 שקלים פחות והיו מוגשות במסעדה שאיננה מתמחה בבשרים, אפשר היה לחיות איתן איכשהו. אבל כשזה מה שמקבלים במה שמתיימר להיות מקדש הבשרים של השרון, מדובר באכזבה קולוסאלית. צ'יפס לא מדהימים ופירה סלרי סביר היו התוספות, שלא שינו דבר.

הקינוחים – טירמיסו ופאדג' שוקולד (36 איץ') – נראו נורא יפים כשהוגשו. מישהו השקיע בפרזנטציה שלהם. חבל שלא השקיע קצת יותר גם באיכותם. עוגת השוקולד העשירה, נטולת הקמח, היתה רחוקה מלספק את העושר הפלאי ההוא, של וריאציה מקצועית וטובה על שוקולד מספקת. כוסית קצפת, עם מעין קולי פירות יער בתחתיתה הגיעה ליד. גם היא לא הרקיעה שחקים. הטירמיסו הוגש כנחש ארוך והיה סטנדרטי ובלתי מרשים בטעמיו, ללא כל הדגשה ברורה לטעמים שטירמיסו כהלכתו אמור לשגר אל החיך: מסקרפונה טובה, קפה, אלכוהול.

366 שקלים לא כולל נוזלים עלתה הארוחה הזאת, שזה כמעט 450 אם מוסיפים פעמיים בירה וקפה, לפני שירות. לו היו הסטייקים ברמה גבוהה, מדובר היה בסכום סביר. אבל מאחר שלא רק הבשר אלא הארוחה כולה התקשתה לגרד את רף הבינוניות, מדובר בסכום מופרך לגמרי.

פורטר האוס. דרך בני דרור 8, איזור התעשייה תל מונד.