תל אביב מלאה במקומות חשובים, או לפחות חשובים בעיני עצמם. כאלה שמתיימרים לספק חוויית בילוי ראויה, אוכל משמעותי או שניהם. ביסטרו 99 מייצג את ההיפך המוחלט. הוא, לכל היותר, מבקש לעשות נעים. וכשמקדם היומרה אינו מרקיע שחקים, הציפיות בהתאם.
לא הגענו לביסטרו 99 כדי לאכול את הארוחה של הלייף וגם לא כדי לבלות במקום המדוגם והמדובר ביותר בשטח. באנו לארוחה עניינית, בתום עוד יום בו שברו הלחות והחום את שיאי כל הזמנים. בכלל, נראה שלמעלה ממחצית אוכלוסיית המדינה, אם לא למעלה מכך, עסוקה לאחרונה בשאלה: זה מזג האוויר שעבר כל גבול, או אנחנו, שזקנו וכבר לא מסוגלים יותר? כך או כך, הדרך הרגלית מחניון דיזנגוף סנטר לדיזנגוף 99, כחצי קילומטר בסך הכל, גבתה מאיתנו גלוני זיעה. מזל שמצאנו מקום בתוך המסעדה ולא ברחוב. אחרת, לא היינו עומדים בזה.
האזור הסמוך לכיכר דיזנגוף מצפון, שבעבר נחשב לצנטרום של הפיילה, מנסה לשנות את פניו. לא בכדי נבחרה הכתובת דיזנגוף 99 ככותרת לסרט ההוא, מסוף שנות השבעים. בשנים האחרונות נראה האזור כטעון טיפוח באופן מיוחד. ביסטרו 99, שעיצובו מדבר צרפתית עכשווית, נראה שם קצת כמו נווה מדבר. נעים לשבת בחלל הממוזג, הלא גדול, המתנהל בעצם על קו התפר שבין ביסטרו, בראסרי וקפה.
השף ערן זינו, שכבר הוכיח כישרון נאה בעבר, הופקד על המטבח. זינו יצר תפריט מז'אנר ה"שום דבר לכתוב עליו הביתה". זה אומר שלהבדיל מהרבה מדי מסעדות כאן, אי אפשר לומר על המקום דברים רעים. האוכל לא פידח בשום רגע. מאידך, גם ריגושים יוצאי דופן לא נרשמו. זו היתה ארוחה סבירה, שאם כל המסעדות בשטח יאמצו אותה כרף בסיס, מצבנו יהיה טוב יותר. מצד שני, על אף הציפיות המתונות מראש, אתה כן נכנס למסעדה ומקווה לצאת ממנה עם חשק מיוחד לחזור. לאו דווקא בגלל הצטיינות מיוחדת. את זה לא כל כך מצאנו בארוחה ב-99.
אם אתם בסביבה
סביצ'ה בלדי מרי (32 שקלים), קלמרי צרוב (36) ומנת טבולה קטנה (22) היו פתיחים, בדגש על קלילות לא מכבידה. הסביצ'ה, עם נתחי דניס, בצל סגול, סלרי, כוסברה ועגבניות בוודקה, היה בסדר. לא פחות, אבל גם לא יותר. הטבולה, עם דגש על עשבים ולא על בורגול, כנ"ל. מנת הקלמרי המריאה קצת יותר גבוה, הודות לצריבה ראויה של הקלמרי בפלנצ'ה. עגבניות ובצל שנצרבו אף הם, ביחד עם יוגורט כבשים וגרגירי חומוס, השלימו את מנת הים התיכון הסימפטית הזו.
העיקריות, כשאר הארוחה הזאת, היו סבירות, אם כי נראה שחסרו את מידת הרעננות שנכחה בראשונות. במנת ראגו זנב שור וציר בקר (56) היו פפרדלה נחמדה, עשויה אל דנטה, עגבניות טריות ופרמזן. תבשיל הראגו לא היה רע, אם כי אפשר היה בהחלט, גם במסגרת הקונספט הפשוט ונטול היומרות, טוב מזה. חסר בו משהו בתחושת העומק הנהדרת שתבשיל בשר שור במיטבו מספק. במנת פילה מוסר ברוטב מרטיני (78) היה נתח דג לא גדול שאפשר היה להותירו עסיסי יותר, עם רוטב מרטיני שצריך היה להרגיש קל וחינני יותר. זו לא היתה מנה בעייתית או גרועה, אבל היא לא התעלתה אל מעבר לרף הבינוני.
חלקנו קינוח אחד: מגדל סמיפרדו ברולה (28) ובו שכבות ברולה קפואות למחצה ונתחי אננס בגריל, שנחו בין עלי פילו מסוכרים ברוטב רום וליים. ביחד עם מנת הקלמרי, זה היה החלק היותר חביב בארוחה.
אז מה היה לנו שם? ארוחה לא מצוינת מסוגה, אבל בהחלט סבירה, שמתומחרת בשפיות. לא הייתי מגיע במיוחד ל-99 מחוץ לעיר, וגם לא מאזורים אחרים שלה, אבל ב-250 ¤ לזוג (לפני שתייה ושירות) זו כן אופציה אפשרית, בעיקר על תקן "אם אתם בסביבה".
ביסטרו 99. דיזנגוף 99, תל אביב. 03-5274488