בעיות בהמראה

חמישה יינות חדשים מסדרת "רזרב" של יקב ברקן, השני בגודלו בתעשייה המקומית, אינם מצליחים לספק את הסחורה. שלא כמו ספינות דגל אחרות של היקב – ברקן סופריור המושקע או היינות מסדרת "אלטיטיוד" הראויים – חמשת יינות רזרב החדשים אינם מספקים תחושת איכות, אופי וסטייל מהסוג האמור לאפיין יינות ייצוגיים של יקב משמעותי וגדול.

ברקן רזרב קברנה סוביניון 2008 איננו יין רע, אבל הוא מוגבל במקצת. לכאורה, יש בו את כל מה שיין אמצע הדרך מקומי בטווח המחירים הבינוני צריך, אבל חסר בו עומק, נפח, טאץ'. הוא אולי איננו יקר מידי (75 שקלים) אבל גם איננו מצליח להתמקם בקטגוריית ה- value for money המתבקשת. ברקן רזרב מרלו 2008 אינו שונה ממנו. כל מה שמוצאים במרלו ישראלי טיפוסי יש גם כאן. הוא עגול וידידותי למשתמש, שלא לומר פופוליסטי. אלא שגם בקטגוריה זו אפשר בנקל למצוא יינות שעושים את זה יעיל יותר ומשכנע יותר, אפילו לקהל היעד הלא מתוחכם, תמורת 75 שקלים.

בעבר טעמנו יינות פינוטאז' טובים של ברקן. ברקן רזרב פינוטאז' 2008 ייזכר כמוצלח פחות. הוא אמנם איננו בנאלי כמו מקביליו לסדרה שנסקרו ממעל, יינות הקברנה סוביניון והמרלו, אבל את האלגנטיות הכה ייחודית של פינוטאז' חמוד, אין לו. ברקן רזרב שיראז 2008 יש קצת יותר מובחנות ואופי ביחס לאחרים.אם מבחנו של יין המתומחר ב-75 שקלים הוא יכולתו לתת איזה ערך מוסף בהשוואה למאסת המתחרים העצומה על אותה משבצת, ליין השיראז יש משהו מזה. בקבוצת המחיר שלו הוא בפירוש מהחביבים.

היהלום שבסדרה וגאוות היקב היא ברקן רזרב פטי ורדו 2008, המופק לראשונה. גם הוא איננו מצליח לשכנע. משהו בו קשוח וחסר עידון. להבדיל מהיינות האחרים, כאן אפשר בהחלט לדבר על נסיבות מקלות. פטי ורדו איננו זן קלאסי להכנת יין זני. נהוג להשתמש בו בעיקר כזן משלים (בבלנד של יינות בורדו למשל). הניסיון להעמיד יין זני ממנו מעורר הערכה כמו כל מאמץ להרחבת גבולותיו של ז'אנר; כל ז'אנר.

אל תבינו אותי שלא כהלכה: אף אחד מחמשת היינות שנסקרו כאן אינו יין רע. מדובר ביינות בינוניים, המתקשים להתרומם אל מעבר לשגרתיות. בשל כך, הם אינם נהנים מיתרון כלשהו על יינות רבים אחרים מקבוצת המחיר המקבילה.