טאטי גבעתיים הוא מהמקומות היותר פופולריים בשטח. לאנשי גבעתיים, הצמודים לתל אביב אבל חסרים מסעדות של ממש משלהם, מדובר בפתרון נוח מאין כמותו. גם תל אביבים מגיעים אליו, ככה-סתם, לאכול. נעים בו וחמים. במהלך השנים הפך טאטי לסוג של מוסד ובמקומות שהופכים למוסדות מצויים, כך מלמד הניסיון המצטבר, הסיכון לעייפות החומר גבוה.
הרבה יותר קל לייצר איכות בשנה-שנתיים הראשונות מלשמר אותה ביציבות לאורך זמן, כשהמקום הומה ומבעבע. קהל הסועדים מתפתה בקלות לתחושת המוכרות ורגיש פחות לירידה הדרגתית באיכויות. לכן, למסעדות שהיו למוסדות חייבת הביקורת להגיע, אחת לתקופה, על תקן בקרת איכות, כדי לתהות על קנקנן נכון לעכשיו. כך מצאנו את עצמנו בארוחת ערב מוקדמת בקפה טאטי הכה פופולרי. יותר מדויק: כך מצאנו את עצמנו נופלים, קשות, בטאטי.
כבר בפתיחה חשנו בראשיתה של צרימה. זו צרימה השמורה למקומות מצליחים מאוד, שהופכים למותגים ומגישים את אחת הארוחות הכי רעות של הזמן האחרון. הזמנו לביבות פראסה (כרישה) וריקוטה (38 שקלים) עם יוגורט עזים מתובל וניסואז סלמון (54) לראשונות. לביבות הפראסה, מעדן בלקני מענג כשמכינים אותן כמו שצריך, היו תמצית הבעייתיות. במקום לחוש את מרקם הכרישה, גוף הלביבות היה מחיתי לגמרי. לריקוטה אמנם יש יכולת להוסיף עושר ועדינות, אך כאן היא בלעה את טעמי הכרישה. שום יסוד טעם משמעותי נוסף לא היה שם, והלביבות השמימו לגמרי. גם רוטב היוגורט, שאמור היה לקחת את כל זה למקום שמח, היה מחופף ורע. הניסואז היה בעייתי פחות, אבל עדיין בלתי מוצלח בעליל. היו בו שעועית ירוקה, תפוח אדמה, ביצה קשה, עגבניות, זיתים, בצל סגול וקונפי סלמון ובצד הוגש איולי ווסאבי. הירקות עצמם לא היו בעייתיים, אבל קונפי הסלמון לא ריגש כלל, בלשון המעטה, איולי הווסאבי היה מיותר, והרוטב שעטף את הכל היה אגרסיבי במיוחד, עתיר פלפל שחור, לא טעים.
המשכנו לעיקריות: פילה סלמון עם מיסו, תפוזים וג'ינג'ר (72) על סמך המלצתו החמה של המלצר ופילה בקר על מצע טחינה עם פירה חצילים (98). ואם הראשונות היו סתם "לא טובות", העיקריות כבר היו שייכות לז'אנר המחפיר. נתחיל בסלמון. הדג עצמו היה יבש, ונראה שמישהו שכח להוריד אותו בזמן לצלחת. הרוטב העביר אותנו עוד פאזה במדרון, למתחמי ה"נפלת חזק". כשמכינים רוטב על בסיס מיסו צריך לדעת להפגיש אותו עם החומרים הנכונים במינונים הנכונים. למיסו כלשעצמו טעם חזק במיוחד שמוכרח עידון, מיתון והוספת מימדים. הרוטב שקיבלנו היה כה גס וחד ממדי עד כי העלה שאלה לא רק לגבי רמת הביצוע במטבח, גם לגבי רמת המקצועיות של מי שבנה את המתכון הזה. ואם כבר בכך עסקינן, מנת פילה הבקר מזמינה את השאלה הזו בבוטות רבה אף יותר. נקדים ונאמר: מאחר ומרוב רעב ותשוקה לבשר בחרנו להזמין את המנה המופרכת הזאת, מגיע לנו. ובכל זאת, זה היה רע גם מעבר לעצם הקונספט המוזר. איכות הבשר הייתה מביכה ממש. מסוג הדברים שלא אמורים להגיש במסעדה שמכבדת את עצמה. גם פירה החצילים היה גס ורע. הכל הצטרף יחדיו לעיסת טעמים קטסטרופלית.
קיווינו שעוגת השוקולד עם גלידה וקצפת (36) לקינוח תהיה טובה יותר מקודמותיה לארוחה. לטאטי יש הלא מאפייה סמוכה. היא לא הייתה בעייתית אמנם אבל בינה לבין מידת המצוינות רב המרחק. אפילו האספרסו לא היה טוב דיו. ארוחה מהסוג הזה מזכירה מדוע צריכה הביקורת להגיע על בסיס תקופתי לאותם מקומות מצליחים שהאיכות בהם נתפסת כמובנת מאליה. פרט לכך, היא מלמדת שבנוסף לשירות, גם המטבח בטאטי גבעתיים זקוק, נכון לכרגע, לשידרוג מערכות רציני ביותר.
טאטי ביסטרו. דרך השלום 53, גבעתיים. 731588003