אבי אפרתי לוגם: הטובים בשטח

המון יקבי בוטיק הוקמו בארץ בשנים האחרונות. רובם עושים יינות לא רעים, מקצועיים; כאלו שבהחלט אפשר לשתות מהם. אבל אם בודקים היכן מתרחשת העשייה המעניינת באמת, מגלים, שהיא אינה מתרחשת שם, אלא ביקבים הגדולים. לצד ידע שהצטבר, יש ליקבים הגדולים דרגות חופש רבות יותר, כלכלית ומקצועית. וכך, במרבית יקבי הבוטיק המקומיים היינות תקינים אולי, אבל שגורים ולא באמת מרתקים. יש יוצאים מן הכלל כמובן, אבל המסה הקריטית בהחלט עונה לתיאור זה.

קלו דה גת, יקב בוטיק הממוקם בקיבוץ הראל במורדות הרי יהודה, לגבולו של עמק איילון, שייך ליוצאי הדופן. אייל רותם – היינן/בעלים של קלו דה גת, ממעט להשתתף בחגיגה היח"צנית, לא מתפעל מרכז מבקרים מסחרי, אבל עובד ברצינות רבה על יינות איכותיים, רבי אופי. קלו דה גת הוא - ESTATE WINERYכל כרמיו ממוקמים סביב היקב (וביינותיו אין ולו ענב אחד מכרם בן זמרה) רותם משתמש בשמרים טבעיים בלבד וכל היינות שלו נוצרים ללא סינון.

קלו דה גת עמק איילון 2007 יצא לאחרונה למדפי החנויות. מדובר באחד היינות הטובים בשטח. בלנד של 63% קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-7% פטיט סירה, ששהה 20 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות. צבעו אדום כהה הנוטה לסגול וגופו מלא. חדרור בן שעה לפחות מרגיע את הטאנינים. זה יין "עולם ישן" מורכב, מעניין ואיכותי להפליא, שניתן ליהנות ממנו כבר עכשיו אבל שיעשה חייל תוך שלוש עד חמש שנים בתנאי אחסון נאותים. לא מדובר ביין זול (179 שקלים) אבל הוא בהחלט מהטובים שיש בקטגוריית המחיר שלו.

קלו דה גת שנסון אדום 2010 מיוצר ביקב לראשונה. בלנד של ענבי מרלו, סירה ומורבדרה ששהו 3 חודשים בחביות אלון צרפתי, המיועד ללגימה יומרנית פחות. צבעו אדום ארגמני, גופו בינוני, בולטים בו תבלינים והוא מיועד ללוות אוכל מהז'אנר הים תיכוני עם דגשי שמן זית-שום-עשבים-זיתים-אנשובי. להבדיל מקלו דה גת עמק איילון 2007 שתואר ממעל, שמצדיק את מחירו, כאן ההצדקה גבולית. אפשר להשקיע 119 שקלים ובהחלט ליהנות ממנו, אבל נדמה שתואמי האיכות שלו מתומחרים בכ-20 שקלים פחות מזה. ולמרות, קלו דה גת והיינן רותם ראויים ליותר ממילה טובה. הלוואי שכל יקבי הבוטיק כאן יפנימו משהו מהאיכויות, הרצינות וההמנעות מפופוליזם בעשייה.