ריזלינג, שאטו סאן מישל
לפתיחה, אי אפשר בלי כמה מילים על עפיצות: לבן חצי מתוק, של יצרן ענק קליפורני. 100% ענבי ריזלינג, גוף קל הנוטה לבינוני, יין פירותי שניכרים בו אפרסקים והדרים.
כמה? 58 שקלים.
הכי מתאים ל: אוכל אוריינטלי ופירות.
למה כן? כי זה יין קל וחינני, שמתאים מאד לימי החום ויכול לוגמים מכל הקשת.
למה לא? בדיוק מהסיבה המפורטת בשורה ממעל בסעיף "למה כן?". זה יין פופוליסטי, שבחסות החרות המוחלטת של תעשיית היין המודרנית עושה הכול כדי להחניף לחיך. לוגמים לא מנוסים ייקסמו ממנו. לוגמים מנוסים יותר יקבעו שגם כמיץ מתוק, הוא קל מידי.
בשבע מילים: עדיף להוציא קצת יותר ולקבל יותר יין.
הרי גליל, סוביניון בלאן 2010
לפתיחה, אי אפשר בלי כמה מילים על עפיצות: מבוסס על 100% ענבי סוביניון בלאן, בעל חמיצות רעננה, גוף קל ונוכחות נעימה של תפוח ופירות טרופיים.
כמה? 42 שקלים.
הכי מתאים ל: אוכל קיצי קל שבקלים מכל סוג ואפילו לסתם לגימה לא מחייבת של בין ערביים, ללא אוכל.
למה? כי זה יין קל, נטול יומרות, שמח ועולץ, שבכל זאת מפגין אופי ומספק תמורה ראויה לתמחורו. הוא לא בר תחרות לסוביניונים הרציניים יותר של התעשייה, שמן הסתם גם מתומחרים גבוה ממנו, ובכל זאת, נחמד איתו.
בארבע מילים: תמורה נדיבה לתמחור מתון.
רמת הגולן, גמלא, סנג'ובזה 2008
לפתיחה, אי אפשר בלי כמה מילים על עפיצות: מקורו של זן סנג'ובזה באיטליה. היין הנוכחי שייך לסדרת הביניים של יקבי רמה"ג ומופק מענבים שגדלו במרכז וצפון הרמה. התיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות קטנות. גופו בינוני ויש בו תקיפות טיפוסית לסנג'ובזה
כמה? 73 שקלים.
הכי מתאים ל: מנות בתיבול ים תיכוני, פסטה ברטבי עגבניות ו/או שמן זית, טפאס, קבב טלה.
למה כן? כי תמיד נחמד ללגום בעוצמה של סנג'ובזה ובמקרה הנוכחי מדובר בעוצמה שעפה מיין לא כבד מידי.
למה לא? כי למרות שזה לא יין רע כשלעצמו, בקבוצת המחיר שלו ובוודאי בסדרת "גמלא" של רמה"ג, יש מגובשים ושווים ממנו.
בארבע מילים: אפשרי? כן. הכרחי? לא.