ירושלים של זהב

פסקת הפתיחה של רשימה זו בטח תקומם עליה אי אלו קוראים: על אף העובדה שירושלים מתפתחת קולינרית בשנים האחרונות, היא עדיין רחוקה מרחק שנות אור מתל אביב. נכון, בירת ישראל היא מזמן כבר לא רק אמא-טעמי-פינתי-עזורה ועזרא קדם אחד לנחמה; ובכל זאת, רחוקה עדיין, מאד, הדרך. מרקוס גרשקוביץ וארז מרגי מובילים מטבח כשר איכותי במיוחד באנג'ליקה; ליאור חפצדי מוביל את לארא, הכשרה אף היא; מחניודה היא מחניודה; ואפשר אולי למנות עוד כמה, אבל בסופו של יום, לא בטוח שאפשר למצוא בירושלים רבתי עשר מסעדות מודרניות (להבדיל מעממיות) ראויות. וכשמגיעים לירושלים בשבת, קשה המצב שבעתיים. מעטות מאד המסעדות הפתוחות שם במערב העיר.

Zuni היא סוג של אקס טריטוריה בירושלים. היא נפתחה על ידי זוג "יורדים" מתל אביב; ולא רק שהיא פועלת בשבתות וחגים, מדובר במקום היחידי בירושלים שעובד 24/7. אווירת הביסטרו העדכני של Zuni מעוררת יותר משמץ של אסוציאציה לקופי בר התל אביבית. לא שמישהו מבעלי המקום הצהיר על כך פורמלית, אבל קשה להשתחרר מהתחושה ש- Zuni נוצר בצלמה ובדמותה של הקלאסיקה התל אביבית ההיא, ממגדירי המיינסטרים של המסעדנות המודרנית בתל אביב ובישראל כולה.

ומשום שמדובר באחת האופציות היחידות בירושלים הנגישה תמיד למטבח עכשווי ולא כשר, יצאנו ל-ZUNI, לתהות על קנקנה. הממצאים אינם חד משמעיים. בפרספקטיבה ירושלמית נטו, מדובר, כנראה, בסוג של זהב טהור. אבל מכיוון שרף הבסיס לו מורגל החיך של כותב שורות אלו איננו ירושלמי, קשה להשתחרר מהתחושה שבפרמטרים של סצינה תקינה ונורמלית, מדובר במסעדה בינונית למדי.

הייתה שבת ובדרך מהמכונית, גילינו שהמדרחוב היפה במרכז העיר שומם. זה הרגיש כמו עיר רפאים. החלל הנאה, המוסיקה הצרפתית והגרוב האורבני הנגלים ב-ZUNI שוברים באבחה אחת את התחושה הכבדה והמבאסת שמשרה שממת הרחוב הירושלמי, המת בשבת. בפנים מגלים עיצוב קופי-ברי למהדרין. נתיני הקופי בר התל אביבי ירגישו מיד שגם עיצוב התפריט מזכיר להם משהו והאוכל אקלקטי, עכשווי, לא יצירתי במתכוון; כמו בקופי בר ובאי אלו מקומות בתל אביב שנוסדו כדי לשכפל את הצלחתו.

הזמנו קלמרי בג'ינג'ר ולימון (58 שקלים למנה קטנה/79 לגדולה יותר) וברוסקטה אבוקדו (36). שתיהן לא היו רעות, אבל גם לא עוררו התפעלות כלל. הקלמרי שנחתך לרצועות דקות וארוכות, דמויות פסטה, שמר בקושי על מרקם סביר ורוטב הלימון/ג'ינג'ר לא היה מחודד דיו. טעמי הג'ינג'ר אמורים להוביל רוטב כזה ואלו לא היו ברורים דיים. זו הייתה מנה יקרה מידי יחסית למינוני הקלמרי ובסה"כ, האף שלא הייתה רעה ממש, זה לא באמת היה זה. הברוסקטה הגיעה על לחם שנחרך במדויק אבל כבר נתקלתי באבוקדו חי ורענן מזה. פלפל צ'יפוטלה נתן בו בחריפות, צ'דר מגוררת הוסיפה ממד, אבל בסך הכול אפשר היה לסובב את מרקם טעמי האבוקדו עוד קצת. כמו קודמתה, זו לא הייתה מנה רעה, אבל אפשר הרבה יותר טוב מזה.

Zuni בורגר (59) ופילה לברק עם קונפי שומר ותפוזים (103) היו העיקריות. ההמבורגר היה החלק היותר מוצלח בארוחה. 250 גרם של בשר טוב, שנקצץ גס, נדחס במידה הנכונה, נצרב כמתבקש מבחוץ ושמר על דרגת מידיום, לבקשתנו, מבפנים. הוא הגיע בלחמניה, עם ירקות ומלפפונים חמוצים, עם ערכת מיונז-חרדל-קטשופ. במיונז וקטשופ משתמשים כשצריך למסך את טעם הבשר. כשהוא ראוי, די בחרדל כדי להוציא עוד קצת את טעמיו. זה מה שעשינו. זו הייתה המנה היחידה בארוחה שעמדה בסטנדרט טוב בערכים מוחלטים.

פילה הלברק החזיר אל המציאות, קרי לא היה רע אבל גם לא מספיק טוב. איכותו הדג הייתה סבירה, אבל הגשתו עם קצת שומר לא נורא טעים, מייצגת נטייה קצת מבאסת להגיש אוכל לא מושקע במפגיע, בשם קונספט הביסטרו. אם מביאים בחשבון את התמחור הלא זול כלל של המנה הזו, מקבלים תסכול לא מבוטל.

כל הקינוחים, כך הוסבר לנו, מיוצרים במטבח של ZUNI והזמנו, בכוונה, את הפשוטים מביניהם: מאפינס מוקה ושוקולד צ'יפס (17) וגלידה (29 שקלים לשלושה כדורים, בשני טעמים: וניל וסורבה קיווי-וודקה). שניהם היו בינוניים מאד. המאפינס היו נוקשים מעט ויבשים מעט, לא עשירי טעם. הגלידה שטוחת טעמים.

כן, במונחים ירושלמיים זו מסעדה לא רעה, אבל אין ברירה אלא לזרות מלח על פצעיהם של קוראינו בירושלים: זו מסעדה לא רעה בקונטקסט "כשאין בנמצא זמיר.. וג"ו". בתל אביב רמת בסיס כזו לא ממש שורדת. מצד שני, אם נמצאים בירושלים בשבת, זו אופציה אפשרית, גם אם לא מרהיבה, ואם נקלעתם לשם באמצע הלילה, בטח שחשוב שתדעו על קיומה. ההמבורגר עומד בכל סטנדרט ותל אביבים לא יחושו כאן, כמו בדי הרבה מקומות אחרים בבירה, זרים. גם זה משהו.

רחוב יואל משה סולומון 15, קומה מעל הסימטה, ירושלים. 6257776–02

קלמרי בג'ינג'ר ולימון (קטן) – 58 שקלים
ברוסקטה אבוקדו – 36 שקלים
ZUNI בורגר – 59 שקלים
פילה לברק עם שומר קונפי ותפוזים – 103 שקלים
גלידה תוצרת בית – 29 שקלים
מאפינס – 17 שקלים
אספרסו קצר – 9 שקלים

סך הכל: 311 שקלים