אל בית הפול מגיעים רעבים מאוד, או לא מגיעים בכלל.
המקום, סוג של מוסד באר שבעי ותיק, יושב על צומת ברחוב הרצל בעיר, ובחודש הבא יסגור 50 שנה על אותה פינה. גם אם אתם טיפוסים מהסוג שהתרגל לאכול מנות בשריות שמצריכות שבירת קופת גמל או תרומת איברים, ושטר של חמישים שקל נחשב בעיניכם כסף קטן, תמיד יותר מנחמד לחזור למקום ששם לעצמו מטרה להשביע אתכם עד תום תמורת 20 שקלים ועודף, כולל דאגה אמהית אך תקיפה.
בהגעה לבית הפול, במיוחד בזמן שבעלת הבית אסנת היפה נמצאת במקום והיא מעניקת השירות, האווירה המתקבלת מיד היא כזו שכל גבר נשוי מכיר כשהוא מגיע הביתה בסוף היום - סוג של שקט שלפני הסערה, וזה כולל מבטים מצמיתים שהאישה נותנת כשאתה זז לה מול העיניים מהר מידי (או כמו במקרה שלי, אני בגודל מקרר, וזה אומר שאני כל הזמן מפריע).
התור בצהריים משתרך לפעמים מאוד, ייתכן משום שבבאר שבע כבר אין יותר מדי אופציות זולות לארוחת צהריים (גם לפה הגיעו המבורגריות שמעוצבות כמו סלון מעצבי שיער). יש סוג של שקט כשעומדים בתור, כולם מחכים בסבלנות ומנסים לא למשוך יותר מידי תשומת לב, כמו ילדים קטנים שמחכים לחיוך מאסנת, שבסוף מגיע ובמכה אחת מרגיע את כל הלקוחות.
הפיתה-סביח-פול, מעוצבת כבר שנים באותה צורה, ובמהירות מדהימה, על ידי אסנת, ולא בטוח שהיא מספיק מוערכת על ידי תושבי האזור עצמו. מדובר בפיתה גדולה, מלאה בשכבת חומוס, חצילים מטוגנים, ביצה מרוסקת וסלטים. מעל הכל נותנת אסנת זאפטה של פול רותח וכמה כדורי פלאפל, כדי לאטום את הרעב סופית. כל זה תמורת 16 שקלים.
כל הבלילה המוזרה הזו מעלה חיוך כשאוחזים בפיתה. המשקל שלה קצת מלחיץ, אבל החל מהביס הראשון והלאה, תחושה חמימה של שובע מכסה על הכל. החציל המטוגן מגיע לפיתה קלוף, הוא טעים מאוד ויוצאת ממנו טיפה מתקתקות, כשהוא מתחבר בעדינות אל הפול. על הדרך אסנת תפנק אותכם בכמה פרוסות של תפוח אדמה בבלילה. אל תנסו להוציא את הביצה מהפיתה, זה לא בא בחשבון, ועלול לזכות אתכם במבט מאוד מסוים מאסנת.
בית הפול. רחוב הרצל 55, באר שבע. כשר פרווה.
שעות פתיחה: א'-ה' 09:00-20:00, ו' 09:00-14:00
לכל המדורים של אוכל רחוב
