פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הדסון: לפעמים בשר טוב הוא לא מספיק

      אבי אפרתי מוצא במסעדת הדסון בתל אביב בשר לא רע ומנות מעט חובבניות במיקום היי טקי נטול אווירה

      סינטה (יח"צ , דן פרץ)
      נתחי בשר טובים אך סתמיים (צילום: דן פרץ, יח"צ)

      מחסור בבשר ראוי היא אחת הסוגיות היותר כאובות בכל דיון הנסוב סביב סצינת המסעדות כאן. כבר נכתב במדור זה בעבר, ולדאבוני ככל הנראה שעוד ייכתב גם בעתיד: קשה המצב, קשה מאוד. והנה המחשה בלתי משתמעת: שף נחשב המוביל בהצלחה רבה את אחת המסעדות היותר טובות בישראל, המתיק איתי לפני מספר חודשים סוד. הוא מחזיק מנת הסטייק אחת בלבד בתפריט, וגם זה, למגינת ליבו, אך ורק רק בשל דרישת הקהל. אילו ניתן, היה מוותר גם על זה. ההימור הקבוע על איכות נתחי הבשר לא מאפשר אספקה יציבה וקבועה של סטייקים מצוינים ממש. עם בשר בבישול ארוך אפשר עוד להסתדר, אבל סטייק על הגריל, מנה שכל כולה נשענת על חומר הגלם, זה עניין אחר לחלוטין. כן, העקביים מבין הקוראים מכירים את הנאמר בשורות ממעל. ובכל זאת, אי אפשר למרבה הצער להתחיל ביקורת על מסעדת סטייקים בלעדיהן.

      הדסון, לשם שינוי, היא מסעדה עם בשר לא רע בכלל. האיכות הזאת מתקיימת ביציבות לאורך שנים. נעים שיש מקומות כאלו. ובכל זאת, למרות שהבשר היה טוב, זו הייתה ארוחה שהותירה בנו תחושה סתמית קמעא. אי אפשר להחזיק מסעדת בשרים מוצלחת בלי ספק בשר טוב, ידע בשרים נכון וגריל מן עם יד טובה, זה ברור. אבל אין די באלו והארוחה שלנו המחישה זאת הלכה ואף למעשה.

      ביפבורגר (יח"צ)

      התחשק בשר, אבל לא באנו עם תשוקה מהסוג שעושה לרצות לפרק פרה שלמה, או לפחות את מחציתה במהלך הארוחה. הזמנו סינטה 250 גרם (99 שקלים) והדסון ביפבורגר (62) עם סלט קיסר לפתיחה (44) ומנת ילדים אחת (48). הדסון היו כל כך יעילים שהארוחה הזאת הסתיימה איכשהו לאחר 45 דקות לערך. נשארנו לשבת עוד קצת, כי בכל זאת הגענו למסעדה ולא לשיפודיה מז'אנר "העמס וסע", גם לא לעסקית צהריים.

      יש משהו צפוד וענייני מידי בתחושה שהדסון מעבירים לסועדי הערב. לפרקים נדמה שהם קצת מתבלבלים ביניהם לבין סועדי עסקית הצהריים, שבה אתה דווקא רוצה לדעת שתסיים תוך 45 דקות. כן, הבשרים היו בסדר, ועל כך יפורט תיכף, אבל שום תחושת חוויה ובילוי לא התגבשה במהלך ארוחת הערב הזאת, שאם כבר, יצרה תחושה של "שום-דבר-לכתוב-עליו-הביתה", או לקוראים.

      "סלט קיסר בלב שלם, פרמזן וקרוטונים" התגלתה כמנה לא רעה כשלעצמה אבל זערורית באופן שערורייתי למדי יחסית למחירה. במנת הילדים נבחרה אופציית הבולונז (המגיע עם משקה לבחירה וכדור גלידה לקינוח). היו שם פסטה פנה פשוטה לגמרי ובולונז סביר, מבשר טוב שבישולו לקה במתיקות יתר. לא הגישו לחם עם חמאה או מטבלים ומספר דקות לאחר מכן הגיעו הבשרים: סטייק הסינטה היה טוב. לא מצוין. זה אומר שאפשר היה ליהנות ממנו, גם אם לא ליפול מהתפעלות. הסטייק מגיע עירום על צלחת ענקית ולצידו תוספת אחת – שעועית ירוקה שטוחה, בתיבול אגרסיבי וגס. נדמה לי שבתמחור של 99 שקלים ל-250 גרם ו-139 ל-350, אפשר לצפות קצת יותר מאמץ. זה המקום לחזור ולהזכיר את הקצה ההזוי והמעצבן עוד יותר של הסקאלה - מיט בר, שגובים בנפרד, ללא בושה, גם על התוספות. ובכל זאת, אפשר היה לתת קצת יותר מחופן שעועית.

      גם הבורגר היה טוב, לא מצוין. הוא הגיע מטי בון והבשר עצמו היה בסדר, אבל חסרה לו איזו עסיסיות, אישיות. זו הייתה הנקודה בה קלטנו שחלפו אולי 35 דקות מהגעתנו, ואופס, הארוחה נגמרת. הזמנו מיסיספי מאד פאי, עם גלידת שוקולד וקצפת (37) שהתגלה כקינוח לא רע אולי, אבל מתוק מידי, ביתי במובן החובבני כמעט, ונטול אנינות לחלוטין. הגלידה, ממנת הפאי ומקינוח הילדים, הייתה מסוג נחות, שמקומו לא יכירנו במסעדה שמכבדת את עצמה.

      מתחנו עוד קצת את הישיבה במקום, הנעים כשלעצמו כאמור, שילמנו ויצאנו עם תחושת סתם שכזו. כאמור, אולי לצהריים כל זה רלוונטי ואף מוצלח, אבל כשבאים בערב, כדי לבלות, וגם משלמים מחירי ערב, מצפים למשהו קצת אחר. יכול להיות שיש מי שאוהב את זה ככה בדיוק – מין סטייק האוס בסגנון עדות הביזנס/היי טק. זו לא כוס התה הפרטית שלי.

      הדסון, הברזל 27, א"ת רמת החייל. 03-6444733.

      חשבון מסעדת האדס (מערכת וואלה! NEWS)