מסעדת רגב בהיכל נפתחה לפני מספר שבועות בלוקיישן מהנהדרים בתל אביב: מתחת היכל התרבות המשתפץ, לצד הבימה המשופץ, גן יעקב והפיאצה החדשה והיפה, שפעם הייתה חניון הבימה. אי אפשר להפריז בקסמו של מיקום כזה; אירופה של ממש בלב תל אביב, עם טאץ' תרבותי בעליל ואפילו חניון תת קרקעי שווה צמוד. בחלל שבו פועלת כעת רגב היו בעבר מיני מיזמים שהזכור בהם היה קפה אפרופו, משנות השמונים, סוג של מיתולוגיה מקומית. שם החלו, בין היתר, את דרכם חיים כהן ואירית שנקר. רגב בהיכל הוא קופרודוקציה של איש העסקים שי רגב ונחי לאור, הרוח החיה בשעתו מאחורי אפרופו. הצוות מקצועי כולל את השף יואב בר (מראבו) כאחראי על הקונספט הקולינרי; נחי אלקין, הידוע כ"נחי, מנחי ובטי" במושב רמות, מופקד על אגף התבשילים הביתיים בתפריט; והקונדיטורית נאוה בן יקיר חתומה על המתוקים. על ניהול המטבח בפועל אחראי השף דודי גולדווסר.
רגב בהיכל פתוח 24/7 ומבחינה קולינרית נראה כמקום שמנסה לספק משהו לכל אחד מסוגי הסועדים הפוטנציאליים שיגיעו אליו. מבית מדרשו השואף ליצירתיות של יואב בר, יש מנות עכשוויות, שמשדרות תחכום. נחי אלקין משגר את המגע הביתי, עם תבשילי קדירה ארוכי בישול; ויש גם נגיעות קפה רסטורנט, ארוחות בוקר לשעות הרלוונטיות וכך הלאה. מן אקלקטיות פונקציונלית לכאורה שכזאת.
כשנכנסים למסעדה חשים הפתעה. רגב בהיכל לא נראית כמו מסעדה שנפתחה בתל אביב, 2011. היא נעימה כשלעצמה אבל משדרת סוג של רטרו, בוודאי לא עכשוויות. התלבשות האחידה של המלצרים, שמעוררת אסוציאציות לאפרופו של פעם, מחזקת את תחושת הרטרו וכשמתחיל הפסנתרן לבוש השחורים לנגן מוסיקת פיאנו ברים, מתחיל הסועד הסביר לחפש את דאג וטוני, מיודעינו מ"מנהרת הזמן". הפסנתרן ניגן יפה לטעמנו, אבל היי, מה לזה ולמסעדה בלב תל אביב של תחילת 2012. מנות לכולם-כולל-כולם על גרוב פנסיונרים? איזה אינטרס יש למסעדה חדשה לפנות מראש לקהל חובבי רטרו?
ואז החל האוכל להגיע והבנו שלא מדובר בדבר התמוה היחידי ברגב בהיכל. אפשר לתמצת זאת כך: למעט הקינוח, שהיה סביר, כל השאר היה פחות מזה. שתי הראשונות נלקחו ממתחמיו היצירתיים של התפריט: טונה אדומה עם לבנה, טוביקו וביצת שליו (45 שקלים) וקוקי סאן ז'ק עם ביסק סרטנים וערמונים (44). בשתי המנות הללו הייתה לא מעט יומרה ומעט תמורה. נתח הטונה לא היה מופלא. התוספות שסביבו בנו מצע אסתטי נאה על הצלחת הגדולה, חבל רק שהייתה שם יותר אסתטיקה מקולינריה. החיבור בין טונה אדומה ללבנה מופרך מעט. שאר הרכיבים שהיו שם, כולל חמוצים, נראו וטעמו קצת כמו גיבוב; בבחינת "שש נפשות מחפשות מחבר". מנת הקוקי סאן ז'ק בביסק סרטנים חשפה את הקוקיס המופשרים בהם משתמשים כמעט אמנם כולם כאן.
על כך אין להלין אולי; אבל הביסק הרגיש טכני מאוד, עשוי BY THE BOOK, אבל לא באמת טעים. קצת כמו במארבו הרמת גנית, של השף בר. מושקע, אבל טכני מאוד ולא ממש משכנע.
עברנו למנה מאגף התבשילים של אלקין, זנב שור מבושל עם שום (38), שהייתה הנפילה הגדולה של הארוחה. בביתו שבמושב רמות מפליא אלקין בתבשיליו. המנה שקיבלנו, שהגיעה בתוך סיר הגשה קטן וחמוד עם ג'בטה, הייתה מבאסת ברמות על. נתח זערורי, שעיקרו עצם ומיעוטו בשר במצב צבירה צמיגי לחלוטין ובטעמים מהסוג שהחיך ממאנת בכל מחיר לנצור. זה היה פשוט לא טעים, אבל ממש.
סינטה עם שומר, ארטישוק ושרי בציר יין אדום (79) הייתה המנה הבאה, וגם היא לא הצליחה לשמח מידי את החיך. בשר לא מוצלח, ששותפי לארוחה, איש מקצוע מנוסה ומיומן בתחום, הכריז מיד שלא היה מיושן דיו, עם רוטב שלא עשה שום דבר טוב לבשר וירקות שגובבו שם בחוסר טעם וחוסר דיוק משווע בבישול.
בקינוח שחלקנו "שוקולד שלי" (37), היו מלבן שוקולד, קראנץ' שוקולד ומוס שוקולד, לצד גלידה. הקונדיטורית נאוה בן יקיר יודעת להעמיד קינוחים טובים. בניקו, קפה מסעדה שהפעילה בעבר הלא רחוק ממש מול רגב, היו קינוחים מושקעים ומשכנעים. הקינוח הנוכחי אולי לא היה מהמבריקים שטעמתי מתוצרתה, אבל התמקם דרגה ואף שתיים לפחות מעל שאר הארוחה.
האוכל ברגב בהיכל לא מתומחר בפראות. הכוונות הטובות ליצור מסעדת VALUE FOR MONEY לכל, ניכרות שם מאוד. אבל נכון לכרגע הקונספט נראה לוקה בגיבושו והביצוע טעון שיפור. אם מוסיפים לכך את האווירה במקום, מתקבלת מסעדה שלמרות טוב כוונות קברניטיה תתקשה, ככל הנראה, לייצר רלוונטיות כלשהי בשוק התחרותי והקשה כל כך. ואם המטרה של רגב בהיכל להיות כאן כדי להישאר, משהו חייב יהיה להשתנות שם.
רגב בהיכל. היכל התרבות, תרס"ט 4 א', תל אביב. 03-5289289. לא כשר.
שעות פתיחה: 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה.
לכל הביקורות של אבי אפרתי
חשבון:
