אינסטנטגרם: רוסטביף רב-רושם

אתם הולכים למסעדה, ככה מדי פעם, מזמינים מהתפריט את השם הכי מפוצץ ואז מגיעה לצלחת מנה עוצרת נשימה ביופייה ואתם חושבים לעצמכם: "כוסאמק איך מכינים את זה??"

לא נשמע מוכר? סימן שאתם זה לא אני (וזה יתרון גדול, האמינו לי), ובכל זאת, ברובנו התעורר לא פעם בחיים, הרצון העז להכין מנה "בדיוק" כמו במסעדה. מנה כזו שתגרום לכל אורח בבית להכתיר אתכם כשף של החבורה. ובכן, חברים וחברות, הפתעה. למעשה רוב המנות הקלאסיות המתבשלות במטבח הביתי, קשות להכנה פי כמה מונים מהמנות המפונפנות במסעדה. להכין קוסקוס ומפורום וגפילטע פיש וכבד קצוץ, זה קשה, בגלל תהליך ההכנה, ולא פחות מזה, בגלל כובד משקלן של 2000 שנות מסורת, שמונחות כמשקולת אימתנית על כל אות במתכון, במקרה ואתם בכלל מחזיקים במתכון ולא בסבתא שאמרה שהיא "מוסיפה לפי הטעם".

אחת מהקלאסיקות המתבשלות במטבח הביתי, היא הרוסטביף הפופולרי – נתח בשר נא מבפנים וחרוך מבחוץ. משום מה הכנת רוסטביף הפכה להיות משימה מפחידה, שגרמה לי לקחתי על עצמי את תפקיד העיתונאי החוקר נטול האתיקה ולהכנס לפורומים השונים ברחבי הרשת, כדי לבחון שאלות ותשובות נפוצות בנוגע לאותה מנה מהממת שכבשה אותנו בסערה בעשור האחרון.

להלן הממצאים:
שאלה: "כמה זמן נתח סינטה צריך להיות בתנור כדי להגיע למדיום רייר?"
תשובה: "מחשבים את הזמן לפי משקל הנתח"
שאלה: "וכדאי להתחיל בחום גבוה מאד ואז להמשיך בחום נמוך?"
תשובה: "רצוי, ואפשרי בכלל לצרוב את הנתח על הפלנצ'ה בשביל אפקט החריכה"

הכל ברור? לא בטוח. אני יכול להבין את האימה מפני השקעה של שלוש שעות עבודה בבית, שבסופה אתם פורסים את הנתח מול האורחים, בגאווה ובחזה נפוח, רק כדי לשים בצלחת בשר אפור, יבש וסולייתי.

יש פה עניין שדורש פתרון.

היום אני איש בשורות. יש לי פתרון קליל ונוח שימנע מכם מבוכות ועדיין יעניק תוצאה משובחת. פנו 30 דקות בין המחשב לטלוויזיה, בין הפייסבוק לטוויטר, בין העבודה לדרינק עם החברה. קנו נתח סינטה טרי, מיושן ואיכותי. ובעד כחצי שעה סמסו לי להגיע לנשנש בשר מדמם. כזה אני, אופורטוניסט חסר מעצורים. מנצל את הטור להזמנות אישיות לארוחה. במקרה שלי הסנדלר הולך יחף וכמו ששמתם לב התחיל הקיץ והמדרכה לוהטת – הבנתם את הנמשל? מהמם.

ועכשיו לעבודה:

את המתכון הזה אפשרי להכין רק עם סינטה. פילה יבש מדי, אנטריקוט דורש תהליך מסובך מדי ושאר הנתחים לא זמינים לנו כל יום. סינטה היא נתח מושלם ברמת השומן, הגודל, הזמינות והטעם.

המתכון המקורי דורש תיבול, צריבה והמשך הכנה ארוכה בתנור, עם חישובי טמפרטורה, ותפילה לאל שייצא טוב. האמת לא כזה מסובך, אבל בכל זאת אנחנו פה במטרה להקל על החיים ולכן תבלו את הסינטה בהמון פלפל שחור גרוס גס, מלח גס. חממו מחבת כבדה.

כשהמחבת לוהטת הוסיפו שמן זית וצרבו את הנתח – אני מעדיף לא יותר מקילו סינטה כל פעם – מכל ארבעת צדדיו. ברגע האחרון, ממש שנייה לפני שאתם מסיימים את תהליך הצריבה, צקו למחבת שוט של קונייאק איכותי ושלהבו את הבשר – ב ז ה י ר ו ת! זהו זה, הוציאו את הנתח לקרש חיתוך ותנו לו "לנוח" כחצי שעה. זה הזמן להכנת דרינק לחבר'ה.
קחו את הסכין החדה ביותר שלכם ופרסו דק את הסינטה. מתקבלות פרוסות שחומות מבחוץ, מדממות ואדומות מבפנים. סדרו על צלחת הגשה וצקו המון שמן זית, סחטו עגבניות על הבשר והמון המון פלפל חריף קצוץ. הגישו למרכז השולחן לצד לחם ותאמינו לי שניצחתם!

עומר מילר מכין קינוח אינסטנגרם שלא חשבתם עליו