מסעדת דיקסי נחשבת למוסד במונחים תל אביביים וישראליים. היא פועלת באותו לוקיישן ואותה תפאורה מאז 1993. מעטות המסעדות כאן ששרדו כל כך הרבה שנים, ואם תציצו ותראו מה נעשה בדיקסי, בכל ימות השבוע ובכל שעות היום, תאמיר התפעלותכם שבעתיים. אין דברים כאלה; לא בישראל לפחות. מאסת הסועדים שעברה בדיקסי במהלך שעתיים וחצי בהן ישבנו שם, בערב אמצ"ש של השבוע שעבר, הייתה משמחת, מאד, גם שלוש מסעדות תל אביביות בגודל בינוני. אם לוקחים בחשבון שדיקסי עובדת 24/7 ההתפעלות גדלה שבעתיים. מדובר בלא פחות מתרנגולת המטילה ביצי זהב.
דיקסי מספקת סטייק האוס אמריקאי קלאסי ונדמה שעל רקע ההצלחה הגדולה לא הרבה השתנה בה מאז נפתחה. "הדוגמה של מוסד יציב ואמין שאין בו נפילות עמדה לנגד עינינו" מספר אתר הבית של דיקסי, על חזונם של המייסדים. ומכיוון שזמן רב חלף מאז ביקרנו בדיקסי לאחרונה, ובשר מסטייק האוס אמין ויציב זה בדיוק מה שעמד לנגד עינינו, שמנו פעמינו לשם.
באמת לא הרבה השתנה בדיקסי מאז שנות התשעים השמחות. לא בתפאורה ובאווירה ולמרבה הצער גם לא ברמת האוכל. נדמה שהזמן עמד שם מלכת, בכל המובנים. לא רק שלא נהנינו; גם קצת סבלנו. אם הארוחה הזו מייצגת את המתרחש בדיקסי כי אז מדובר, נכון לכרגע, בסטייק האוס מהפחות טובים בשטח.
גספצ'יו פלפלים קלויים ועגבניות, עם גבינת צאן, סלרי, פירורי שום ובלסמי (32 שקלים) וסלט קיסר עם פרמזן, קרוטונים וחמאת אנשובי (42) היו הראשונות. הן הגיעו מהר מאד. הזמנו גם בירות. הן הגיעו לאט. מאד. כל כך לאט שהספקנו לחכות כמה דקות לפני שהתחלנו לאכול, לבקש מהמלצרית להחיש את המשקאות, לחכות עוד קצת, להתבאס, להישבר, להתחיל לאכול וכמעט לסיים, עד הגעתן. התנצלות כלשהי מטעם הבר? הגזמתם. הגספצ'יו הגיע בכוס. מינוניו היו מאופקים. הוא לא היה רע וגם לא טוב. הסלט הגיע במינונים מאופקים בהרבה. 42 שקלים עבורו הם הגזמה לא קטנה. עלי החסה היו מדובללים ולא טריים דיים. הקרוטונים מעל סתמיים, הרוטב גס ואגרסיבי, כאילו לא חלפו עשרים שנה כלל.
עברנו לעיקריות: סינטה 350 גרם (128) ושייטל דיקסי (78). הסינטה התקשתה להרשים. היא לא היתה רעה, אבל הבשר היה לא יותר מסביר. בואו נאמר שלמרות שמשימת איתור סטייק מצוין ממש בתל אביב היא די בלתי אפשרית, יש בה מספיק מסעדות בשר בהן ניתן למצוא סטייק טוב מזה שקיבלנו. התוספות ליד צ'יפס סתמיים וסלט עלים גס טעמים, שניהם במינונים דלים לא הפכו את העסק לטוב יותר. חוץ מזה, הזמנו את הסטייק מידיום רייר וקיבלנו אותו מידיום.
מנת השייטל הובטחה על פירה. בפועל היא אכן הגיעה על פירה, אבל איתה סוג של תבשיל ירקות לא מזוהה ולא לגמרי מומלץ לאכילה, עם רוטב גס, אבל ממש. נתח השייטל נצרב והגיע חתוך לפרוסות דקות. הרוטב הנורא לא אפשר ליהנות מבשרו. במקום לחשוף את טעמיו הוא בלע והעלים אותם. המנה הזו, יותר מאחרות, הייתה בעינינו זוועתון קטן. את הירקות והרוטב לא אכלנו. את הבשר חלצנו משם כאוד מוצל. עם הרוטב עליו הוא הרגיש כמו אוכל של מסעדת פועלים. מה קורה שם, במטבח של דיקסי? גם אם נניח שבשר הוא חומר גלם שיכול להשתנות באיכויותיו ושלעיתים הוא טוב יותר שם (הלוואי), הבישול עצמו מרגיש אייטיז, לא ניינטיז.
צמד "קינוחי ביס" קטנים, קרמבל תפוחים עם גלידת ג'ינג'ר; ומוס שוקולד בלגי (16 איץ'), סגר את הארוחה ולא העלה או הוריד דבר מהרושם המצטבר. הקרמבל היה סתמי וחובבני; כנ"ל המוס. מילה טובה בהחלט מגיעה לקונספט קינוחי הביס, שמאפשר לטעום יותר ממנת מתוק אחת כשלא רוצים להתפרע.
סיימנו את הארוחה הזו עם לא מעט צער. יש לנו הרבה כבוד לדיקסי ולקברניטיה, ובאנו ליהנות. כמו שזה נראה כרגע, קשה, שלא לאמר בלתי אפשרי, ליהנות שם מארוחה איכותית. הזמן עמד מלכת, תרתי משמע, ובהקשריו הלא ממש חיוביים של הביטוי. מצד שני, מי אנו כי נלין? דיקסי מפוצצת השכם והערב, למה שמישהו שם ישנה משהו? לא נחזור כל כך מהר.
דיקסי גריל בר. רחוב יגאל אלון 120 פינת תוצרת הארץ 3, תל אביב.03-6966123
לכל הביקורות של אבי אפרתי
