טעימת השבוע מוקדשת ליינות יקב מאסי, מאיזור ולפוליצלה שבמחוז ונטו, צפון מזרח איטליה (סמוך לורונה ומזרחית ללאגו די גארדה). מאסי הוא מהגדולים והחזקים ביקבי איטליה. מייצרים בו יינות בשיטות מסורתיות, ולצידם יינות המשלבים טכניקות מודרניות בזנים מקומיים קלאסיים. עיקר הפעילות של מאסי מבוססת על כרמים באיזור גבעות ולפוליצ'לה, אבל ישנן גם התרחבויות מעניינות בפעילות היקב לאיזור טוסקנה, שם מיוצרים יינות מזנים טוסקניים ולמנדוזה, ארגנטינה, שם פועלת שלוחה של מאסי המייצרת בלנדים מזנים איטלקיים וארגנטיניים.
הטעימה פורסת לעומק את מגוון האפשרויות של היקב, בכל רמות האיכות והמחירים. מ"מודלו דלה ונציה" ומאסיאנקו הבסיסיים; דרך "פאסו דובלה" המשקף את הפעילות בארגנטינה ו"פודי דל בלו אוליב", המיוצר בטוסקנה; אל קאמפופיורין הקלאסי, המיוצר בשיטת "ריפאסו" ועד לאמרונה קוסטסרה, הכבד והיוקרתי ורצ'וטו קאסה די רונקי יין הקינוח המסוגנן.
לחיים!
מאסי, רוסו מודלו דלה ונציה 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד המושתת בעיקר על ענבי קורבינה (55%-60%) ורבוסו ורונזה (30%-35%) שהתיישנו 6-10 חודשים בחביות עץ אלון סלובני גדולות. צבע אדום. אף פירותי. גוף קל נוטה לבינוני. 12% כוהל בנפח.
כמה? 59 שקלים.
הכי מתאים ל: פסטות, פשטידות, כריכים.
דבר המבקר: יין פשוט, חסר יומרה ונעים מאד ללגימה. מתאים אפילו לקיץ הישראלי. תמורה טובה מאד לכסף.
תמורה לכסף: 4/5 .
בשלוש מילים: יין פיקניקים חביב.
מאסי, טופגינאטו פסו דובלה מלבק-קרובינה 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין המיוצר על ידי יקב מאסי בארגנטינה. מושתת על 62% מלבק, 30% קורבינה ו-8% מרלו מכרמים באיזור מנדוזה. היין יוצר בהתססה כפולה מענבים שעברו שיובשו למחצה. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי בארגנטינה ויישון נוסף במיכלי פלדה, שהתבצע באיטליה. צבע אדום. אף מתובל מאד. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 70 שקלים.
הכי מתאים ל: מנות עוף ועגל. קבב. מצוין למנגל.
דבר המבקר: יין שמשלב בהצלחה והחן בין איטליה לארגנטינה. הקורבינה הוא זן איטלקי קלאסי, המייצג המובהק של איזור ולפוליצ'לה. מלבק הוא נשמת אפה של התעשייה הארגנטינאית. יין עשיר באופן מפתיע לתמחורו. בחיך שפע פרי ותבלינים וחיוניות רבה, שרכות לצידה. כמו קודמו, גם את היין הזה אפשר ללגום בקיץ. תמורה טובה לכסף.
תמורה לכסף: 3.5/5.
בארבע מילים: יין מנגל ראוי בחלט.
מאסי, מאסיאנקו 2010
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: שמו המלא של היין הזה הוא פינו גריג'יו דלה ונציה. הוא מושתת על 75% ענבי פינו גריג'יו ו-25% ורדוצו. ענבי הורדוצו עוברים הבשלה נוספת לאחר הבציר. שלושה חודשי התיישנות הפינו גריג'יו במיכלי פלדה והורדוצו בחביות עץ. מדובר בעצם בחריגה מכללי העשייה המסורתיים באיזור. לכן מכונה היין "סופר ונציאני". צבע זהוב. אף מלא פירות ופרחים. גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.
כמה? 70 שקלים.
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים וכריכים.
דבר המבקר: יין קיצי חביב ונעים. לא מרתק וללא קווי אופי מרשימים או יוצאי דופן, אבל סימפטי בהחלט כשהוא מצונן היטב.
תמורה לכסף: 2.5/5.
בשלוש מילים: לכבוד הקיץ שהגיע...
מאסי, סרגיו אליגיירי, פודרה דל בלו אוביל 2009
Masi, Serego Alighieri Poderi del Bello Ovile 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין שמשקף את הרחבת הפעילות של יקב מאסי מאיזור ולפוליצ'לה בחבל ונטו, לאיזור טוסקנה. משפחת סרגו אלגיירי (צאצאי המשורר האיטלקי הנודע דנטה אלגיירי) רכשה את כרם פודרי דל בלו אובילה שבטוסקנה. הזנים המרכיבים את היין הזה הם, אם כן, זנים טוסקניים, בעיקר סנג'ובזה (80%) וגם קנאיולו (15%) וצ'ילג'יולו (5%). היינות משלושת הזנים מיוצרים בנפרד ולאחר מכן מתיישנים יחדיו למשך 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. הצבע אדום עמוק מאד. באף פרי אדום. גוף בינוני נוטה למלא. 13% כוהל בנפח.
כמה? 84 שקלים.
הכי מתאים ל: סטייקים, ראגו, צלעות טלה בגריל.
דבר המבקר: עד עכשיו התנהלה הטעימה באיזור ונטו. פתאום קופצים דרומה, לטוסקנה. לסנג'ובזה, כדרכו, יש הרבה עוצמה, אבל הזנים האחרים מרככים אותו מאד. יין מורכב ואלגנטי. תמורה טובה מאד לכסף.
תמורה לכסף: 4/5.
בחמש מילים: "יין אוכל", בעיקר בשר, מצוין.
מאסי, קאמפופיורין וינו די ריפאסו 2008
Masi, Campofiorin Vino di Ripasoo
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 65% קורבינה, 25% רונדינלה ו-10% מולינרה. יין המושתת על התססה נוספת של היין הקלאסי על גבי מחית ענבים מיובשים מהזנים המרכיבים את היין. זוהי התססה שמעשירה את היין בטעמים וניחוחות. תהליך זה מכונה "ריפאסו". צבע אדום כהה. באף פרי אדום ושחור, טבק ועור. גוף בינוני נוטה למלא. 13% כוהל בנפח.
כמה? 97 שקלים.
הכי מתאים ל: תבשילי בשר עשירים. סטייקים ברוטב יין אדום וציר בקר.
דבר המבקר: היין היותר מורכב בטעימה עד כה, שמספק עושר ומורכבות מפתיעים יחסית למחירו. בחיך מתגלה יין מורכב אבל שמח ולא באמת כבד ראש. הרבה פרי אדום, איזון טוב ואופי. תמורה מצוינת לכסף.
תמורה לכסף: 4.5/5.
בשש מילים: יין-יין במחיר של יין בינוני.
מאסי, קוסטסרה אמרונה דלה ולפוליצ'לה קלאסיקו 2007
Masi, Costasera Amarone della Valpolicella Clasico 2007
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 70% ענבי קורבינה, 25% רונדינלה ו-5% מולינרה באיזור ולפוליצ'לה קלאסיקו. אמרונה מייצרים בשיטת ייבוש ענבים עתיקה המכונה "אפאסימנטו" (ייבוש חלקי). הענבים מתייבשים על מחצלות במבוק מספר חודשים, עד שהם מאבדים מעל שליש ממשקלם המקורי והופכים מרוכזים ובעלי מתיקות גבוהה. חלק מהענבים מותקפים ע"י בוטריטיס ("הריקבון האציל"). 24 חודשי התיישנות בחביות עץ סלובניות. צבע אדום כהה מאד. אף מסחרר בפירות אדומי ושחורים ותבלינים. גוף מלא. 14.7% כוהל בנפח.
כמה? 324 שקלים.
הכי מתאים ל: ארוחות עשירות במיוחד.
דבר המבקר: אמרונה הוא מהכבדים והעשירים ביינות תבל. היין הנוכחי מרשים בעליל. כמו אמרונה במיטבו הוא מלא, עשיר, כבד, לעיס ממש; הארוחה העשירה יכולה לחכות, או מקסימום לשמש כתוסף חביב לדבר העיקרי: היין, שממש "אוכלים" אותו. פירות אדומים ושחורים, עם דגש על דובדבנים; שפע עשבי תיבול ותבלינים "חמים". מרבד טעמים שלא נגמר. ועדיין, מחמת גילו הצעיר בהתייחס לז'אנר, מדובר בבייבי אמרונה. כזה שרוכשים עכשיו, טומנים במקרר היין, ופותחים בעוד כמה שנים טובות, רצוי באמצע החורף. משובח!
תמורה לכסף: סעיף התמורה לכסף רלוונטי פחות ביינות יוקרה. המחיר משקף את ערכו הריאלי של היין.
ב-18 מילים: לקנות עכשיו ולטמון במקרר היין לחמש שנים לפחות. פוטנציאל ההתיישנות בתנאים ראויים יכול להגיע עד 15 ו-20 שנה.
מאסי, סרג'יו אליגיירי, ראצ'וטו קאסה די רונקי 2006
Masi, Serego Alighieri Recioto Casa di Ronchi 2006
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: יין קינוח המגיע מכרם קאסה די רונקי באיזור ורונה. רצ'וטו הוא מיינות הקינוח הידועים של איטליה. גם הוא מיוצר בשיטת ה"אפאסימנטו". התיישנות של שנה עד שנתיים. צבע אדום עמוק. אף פירותי חזק במיוחד. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.
כמה? 282 שקלים לבקבוק של 500 מ"ל.
הכי מתאים ל: גבינות עשירות וקינוחים מכל הסוגים.
דבר המבקר: יין עשיר ומורכב מאד. מתיקותו נוכחת, אבל לא משתלטת. בניגוד לאדומי קינוח אחרים, הוא איננו מחוזק. יין שאוהב מאד קינוחים קרמיים.
תמורה לכסף: 2/5 (למרות שהוא מצוין, מדובר ביין יקר בהחלט. כאן משלמים על הקלאסיקה, ההיסטוריה והמיתוג. מה לעשות שבמונחי תמורה לכסף יינות כאלו יוצאים תמיד קצת פחות טוב..).
בארבע מילים: קלאסיקה צפון איטלקית נוצצת.