לגימה מעבר לקו

טעימת השבוע מוקדשת ליינות יקב גבעות, השוכן במצוקי נחל שילה בשומרון. היקב פעיל מ-2005, הוקם על ידי אמנון וייס ושיבי דרורי, המשמש כל השנים הללו כיינן היקב. גבעות הוא יקב בוטיק, המייצר כ-30,000 בקבוקים בשנה. הוא נחשב לאחד מטובי היקבים הפועלים מעבר לקו הירוק; יש הטוענים כי הוא הטוב שבהם. יינות גבעות במיטבם משקפים אמנם אוריינטציית מיינסטרים מקומית, לא יומרנית ולא הרפתקנית; אבל כשהם מוצלחים, כמו כמה מהיינות הנסקרים כאן, זהו מיינסטרים איכותי, מקצועי וראוי.

לחיים וחג שמח!

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 80% ענבי שרדונה מכרם עמק שילה ו-20 קברנה סוביניון מכרם גיורא, שניהם בגובה של כ-700 מ' מעל פני הים. ענבי השרדונה נסחטו באופן שייצור מהם יין לבן ('בלאן דה נואר' – לבן המופק מזני אדומים). תירוש שני זני הענבים תסס יחדיו והועבר לחביות עץ אלון צרפתי חדשות, שם שהה 5 חודשים על השמרים (''SUR LIE) תוך ערבוב תדיר. אף פירותי (הדרים), צבע זהוב, גוף בינוני. 13% כוהל בנפח.

כמה? 99 שקלים.

הכי מתאים ל: דגים.

דבר המבקר: שילוב לא סטנדרטי שהניב יין לא סטנדרטי, כזה שרחוק מלהיות שרדונה ישראלי טיפוסי. האם הוא נעים לשתייה? כן. האם השילוב יוצר איזה עומק או אופי ייחודיים? לטעמי לא. בכל זאת, אם לא הולכים על מנות דגים כבדות ורציניות מידי, הוא אפשרי בהחלט. מחירו מעט גבוה יחסית לתמורה.

תמורה לכסף: 2/5.

בחמש מילים: חביב גם אם מעט יקר.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של 45% ענבי קברנה סוביניון, 30% פטי ורדו ו-25 מרלו, מחמישה כרמים שונים בשומרון בגובה 700-900 מ'. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. צבע אדום נוטה לשקוף. באף פרי אדום וקפה. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.

כמה? 109 שקלים.

הכי מתאים ל: תבשילי עוף, כריכי פסטרמי וקורנביף, פסטות ברוטבי בשר.

דבר המבקר: בלנד בכיוון בורדולזי. לא יומרני, בנוי היטב ולא רע בכלל. האלגנטיות המוכרת של יינות גבעות במיטבם נוכחת כאן בבירור. מעט יקר יחסית ליומרה, אבל ללא ספק מהנה.

תמורה לכסף: 2.5/5.

במילה אחת: סימפטי.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 90% ענבי פינו נואר מכרם הראל ו-10% מרלו מכרם הר ברכה. היינות תססו בטמפרטורה נמוכה לשימור ריכוז הפרי. 12 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון מבורגון. צבע אדום רך. באף בולט פרי אדום. גוף בינוני. 14% כוהל בנפח.

כמה? 135.

הכי מתאים ל: סינטה צרובה, בף בורגיניון.

דבר המבקר: לא יין רע, אבל כזה שאינו מצליח למצות את אפשרויות ההבעה האמיתי של פינו נואר מקומי. קחו למשל את הפינו נואר של ויתקין למשל, הזול ממנו. לא אותה ליגה.

תמורה לכסף: 1.5/5.

בשתי מילים: מאכזב משהו.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 95% ענבי קברנה סוביניון ו-5% פטי ורדו. 16 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. היין בוקבק ללא סינון. צבע אדום סגול עמוק. באף פרי שחור ושוקולד. גוף מלא. 13.8% כוהל בנפח.

כמה? 160 שקלים.

הכי מתאים ל: סטייקים.

דבר המבקר: הנה מתחילה להגיע המצוינות של גבעות. קברנה סוביניון ישראלי אלגנטי במיטבו. עשיר, מורכב, מאוזן ומדויק. זה לא יין תובעני ולא ייחודי. הוא מייצג מיינסטרים מקומי ברור. אבל הוא טוב באמת מבלי להיות כוחני או שתלטן. אחלה מלווה לארוחת סטייקים. לא זול ובכל זאת: תמורה לא רעה בכלל לכסף.

תמורה לכסף: 4/5.

בשלוש מילים: מטובי המקומיים בקטגוריה.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 50% ענבי קברנה סוביניון, 35% מרלו ו-15% פטי ורדו. 21 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות. צבע אדום עמוק. באף פרי שחור. גוף מלא. 14.5% כוהל בנפח.

כמה? 199 שקלים.

הכי מתאים ל: ארוחות עשירות על בסיס בשר בקר ו/או כבש.

דבר המבקר: יין הדגל של גבעות איננו מכזיב באיכויותיו ועומד בהצלחה בכל הפרמטרים. הוא בנוי היטב, שרירי, אלגנטי ומהנה מאד. המילכוד של יינות גבעות מגיע בסעיף התמורה לכסף. כיקב קטן, קצת מתקשים שם לספק הרבה מידי יינות תמורה לכסף. אי אפשר להתחרות באמצעים ובמרחב הנשימה של הגדולים, שלמדו בשנים האחרונות לעשות יינות אופי איכותיים. אז עם כל הכבוד – ובאמת שיש – 'גבעות מצדה 2009' לא מגיע לליגה של רקנאטי ספיישל רזרב האחרון למשל. בכל זאת, זה יין שמזכה את יוצרו, ד"ר שיבי דרורי, בהרבה הערכה.

תמורה לכסף: 2.5/5.

בשתי מילים: אלגנטי ומצוין.