מדור הביקורת איננו עוסק השבוע בעוד מסעדה. הוא עוסק באימפריה. סוהו מראשון לציון היא הרבה יותר ממה שמוכר במדינת תל אביב כמסעדה גדולה ומצליחה. אין תופעות כאלו בתל אביב וספק אם תהיינה. הן כנראה אינן אפשריות בה.
סוהו שוכנת באיזור תעשייה ראשל"צי שללא חסדיו של WAZE אין דרך להגיע אליו. כשמגיעים, מתגלה מתחם בילויים עצום, מבעבע עד מאוד. סוהו חולשת על שטח עצום ובנויה משני חללים. בגדול שבהם, הפנימי, שולט הצבע האדום. יש בו בר ענק וה-מ-ו-ן מקומות ישיבה. בדרך לשירותים, המשדרים פאר, יש אקוואריום עצום. בחלל הזה, תאמינו או לא, מותר לעשן. החלל ללא מעשנים הוא החיצוני, הקטן מעט יותר. בו ניצב מסך ענק שמקרין מופעי פופ ורוק עם להיטי כל הזמנים. מנסים לדמיין מקום גדול, נוצץ ומצליח בפריפריה? לא תבינו עד שלא תראו.
בני כל הגילאים, מצעירים במיוחד ועד מבוגרים בהחלט, יושבים בסוהו. גם זו תופעה לא בדיוק מוכרת בסצינת תל אביב. זוגות בבילוי, חבורות, משפחות שלמות מטף ועד סבא/סבתא; כולם שם. במקום תפריטים רגילים מגיעים אייפדים לכל הסועדים, ובהם פירוט האוכל. זה, כמו כל מה שקורה במקום הזה, גם התפריט עצום ממדים במיוחד. מסושי ואוכל יפני לגווניו; דרך מיני נודלס מזרח אסיאתיים; אל מנות סטייקים רבות, מערביות לגמרי, ואפילו שניצל.
המפגש הראשוני עם המקום מרתיע במקצת. המון אנשים, המולה ורעש עצומים; תפריט שקשה להשתלט עליו, שמפציץ בהמון מנות, מהרבה מידי ארצות מוצא. אם לא די בכך, מחירי המנות נראים גבוהים. ברגע הראשון גם זה מרתיע. להלכה, מתכון לפיאסקו מהדהד בעוד מסעדה מחוץ לעיר המגישה מיש-מש קולינרי. בפועל, ממש לא. ככל שפגשנו בעוד מנות התבהרו שני דברים: ראשית, לא רק שהאוכל תקין; רוב הזמן הוא הרבה יותר מזה. שנית, מדובר במנות ענק, בגדלים שדי לא ייאמנו. בשקלול גודלן האימתני מספק האוכל תמורה הוגנת במיוחד לכסף.
התחשק יפני, ללא מי-יודע-כמה ערבובים. הלכנו על גיוזה במילוי חזה עוף (41 שקלים) ושני רולים: 'ליהי רול' (46) ו'קרייזי ססמי' (52). כיסני הגיוזה, שישה במספר, גדולים ועשויים ללא דופי, הגיעו עם רוטב טריאקי על סלט מלפפונים. 'ליהי רול' היה אינסייד אאוט עם שמונה יחידות, עטופות בסלמון, טונה ודניס; במילוי ספייסי טונה, מלפפונים ואבוקדו. קרייזי ססמי' היה אינסייד אאוט במילוי אבוקדו, מלפפונים ואספרגוס, בציפוי שומשום קלוי, שמעליו תערובת של סלמון וטוביקו, מיונז יפני ובצל ירוק. שני הרולים היו ענקיים. בכולם היו חומרי גלם ראויים. הם היו עשויים היטב ונטרפו במהירות.
חשבנו לרפד בקצת פחמימות והזמנו פאד תאי טופו (55). קצת נבהלנו כשראינו את המנה. לא התכוונו לקבל כל כך הרבה, בטח שלא לאכול כל כך הרבה. הפאד תאי כלל, בנוסף לטופו, את כל החשודים המיידיים: אטריות אורז, ביצה, גזר, כרוב, נבטים, בצל ירוק ובוטנים. שום פאד תאי איננו סמל לאנינות בעיני, גם לא זה. אבל זה היה פאד תאי תקין לחלוטין וכאמור במינונים לא נתפסים. חשבנו שננשנש ממנו קצת ונעבור לבשר, אבל בפועל קצת היה קשה לזוז אחריו.
מתכון לצ'יקן קארי של מסעדת סוהו
הסתפקנו ברייס רול (53) דפי אורז במילוי ספייס טונה, ספייסי סלמון, אבוקדו ומיקרו בזיליקום, ברוטב טום יאם וכוסברה, עם סלט מלפפונים תאילנדי. היה חריף במידה, רענן וטעים להפליא. לכאורה רק נשנשנו בארוחה הזו, אבל רק לכאורה. זה היה הרבה אוכל. אי אפשר היה יותר מזה, באמת.
פירמידת קרם עוגיות (49) הייתה הקינוח. כמו שאר המנות במקום הזה, עיקמנו את האף כשראינו את התמחור בתפריט. כל הקינוחים עוברים בקלות את רף ארבעים השקלים, בואך חמישים. אבל כשפירמידת העוגיות הגיעה, שוב נבהלנו. מאסת מתוק הרבה יותר מזוגית. משפחתית בעצם. זה לא היה אנין, מעודן או מתוחכם. הייתה שם עוגייה עצומה מפצפוצי אורז, קרמל ושוקולד, עם גלידת קרם עוגיות, ברוטב ריבת חלב והמון אגוזי לוז מסוכרים מעל. זו הייתה הפצצת סוכר מרוכזת, אפשרית הרבה יותר ממה שמדמיינים כשקוראים את תיאור המנה.
294 שקלים עלה האוכל שתואר כאן (לא כולל שתייה), שהאביס שני מבוגרים ושני ילדים. זוג שיבחר בנתיב האסיאתי (להבדיל מזה של הסטייקים) ייצא מכאן בפחות מזה. כאמור, לא מדובר באנינות או בתחכום יתר; ובמקביל, ודי הרבה ישראליאנה, על כל מובניה, נמצאת כאן. זה לא המקום לחפש בו את הבשורה הקולינרית החדשה אולי, אבל אוכל אסיאתי עם תמורה מצוינת לכסף, כן ובהחלט.
סוהו פיצחו את קוד ההצלחה המקומי. אם הקופי בר ביד חרוצים הוא השלמה ארצי של המסעדנות הישראלית, סוהו הוא ללא ספק האייל גולן. לא פלא שמדובר במקום שמדובר בו בתעשייה כבעל אחד המחזורים הגדולים בארץ. אין ספק, סוהו עושים כל מה שאפשר כדי לספק מוצר שידבר אל כולל כולם; אבל היי, המוצר הזה עשוי כמו שצריך ויש בו כבוד חד משמעי ללקוח. מגיע להם להצליח. ריספקט!
סוהו. רחוב משה בקר 15, א.ת. ישן ראשון לציון. 03-9658395. לא כשר